שושנה שטטר – סיפורה של מעפילה מאקסודוס במחנות בגרמניה – אוצרת דבורה בוצ'מן

גלריית עדי, מרכז קהילתי שז"ר גבעתיים מתכבדים להזמינך לפתיחה חגיגית של תערוכת הציור של האמנית: 'שושנה שטטר' – סיפורה של מעפילה מאקסודוס במחנות בגרמניה – ביום שלישי 13 בדצמבר 2022 בשעה 7 בערב – גלריית עדי, מרכז קהילתי שז"ר יבניאלי 30 גבעתיים בימים א'-ה' בשעות 9.00 עד 21.00 – התערוכה תתקיים עד 25 בינואר 2023

השם "אקסודוס" מהדהד את שם השחקן "פול ניומן" ואת סרט הקולנוע ההוליוודי משנת 1960 אשר זכה להצלחה קופתית גדולה. הסרט "אקסודוס" עוסק בפרשת ההעפלה והתקומה הציונית בארץ ישראל, וקשור לאוניית המעפילים אקסודוס, שסיפורה מתואר בתחילת הסרט. אולם אופיו הבדיוני של הסרט הותיר את הפן ההיסטורי בחסר. תערוכה זו מדמה את הגלריה לארכיון ועוסקת בפרשה דרך עיניה של שושנה שטטר שהייתה אחת הילדות שעברו את המסע לארץ ישראל על אניה זו ומספרת ב22 יצירות את סיפורה.

שושנה רצתה להיות צברית והמשפחה ניסתה להתערות כישראלים במדינה החדשה. לכן נושא העלייה ותלאותיהם בעבר נפקדו כנושא לשיחותיהם. האירוע שהחזיר אותה לעבר שנשכח היה טכס לזכר 60 שנה לאקסודוס אשר התקיים בבית לסין בתל אביב. כשצוינו 70 שנה לאקסודוס בטכס שנערך בחיפה כבר לא נותר איש מפעילי הפרשה.   

משפחתה של שטטר שושנה ‏החליטה לעבור את הגבול הפולני בעזרת צוענים שהציעו את עזרתם. לאחר ניסיון שני הצליחו במשימה והגיעו לביילסטוק שם נרשמו לנוע הלאה. לאחר נסיעה של חודש ימים ברכבת. הגיעה המשפחה לדושנבה – עיר הבירה של טג׳יקיסטאן שגובלת באפגניסטאן וסין – ‏ושם נולדה שושנה. האב היה ספר והצטרף ‏שם לקואופרטיב ‏על מנת לפרנס את משפחתו. ‏

בשנת ‏1945 אפשרה ברית המועצות לפליטים הפולנים לחזור לארצם. מאידך נותק הקשר עם המשפחה בפולין, והובן שהמצב שם החמיר. ‏לכן הוחלט לעזוב את רוסיה לכיוון ארץ ישראל. ‏כשהגיעו לפולין מצאו שמשפחתם לא שרדה.  הם הגיעו לגרמניה ונקלטו ב״קיבוץ״ – מחנה עקורים ‏באזור הבריטי בגרמניה, ומקום בו הוכשרה המשפחה לעליה ארצה‏ ‏למרות איסור העלייה, שליחים מטעם ארגוני ההגנה והמוסד ארגנו עליה בלתי חוקית שכונתה "עליה ב". ‏כך עלתה המשפחה על האניה ״אקסודוס״.

האונייה נבנתה בשנות ה-20 בבולטימור ונקראה מיסיסיפי ‏ושימשה כאוניית משא בצבא האמריקאי. עתה נועדה לגריטה, ‏אולם עברה מבחן כשירות בהצלחה. במקור נועדה להכיל 500 נוסעים. אולם אייק אהרונוביץ' בן ה23, איש זיכרון-יעקב, רב החובל ארגן צוות גדול עבור 4500 איש שיעלו על הספינה. בנוסף לדרגשים ‏שהוקמו על כל הסיפונים זוודה האונייה במזון ובאביזרים שנדרשו לשימוש הנוסעים בעת השיט. העולים הגיעו ממקומות שונים וניכר היה לשמוע בליל של שפות, לראות את הגילאים השונים ולהבחין במכלול התרבויות של העולים. הימנון האונייה הוקדש לילד שנולד על הספינה ונפטר כעבור שעתיים, חובר על ידי  נתן אלתרמן ושרו אותו בעברית וביידיש.

ב־11 ביולי 1947, באישון ליל, עזבה אוניית המעפילים "יציאת אירופה" -"אקסודוס" את נמל סט שליד העיר מרסיי בצרפת ועליה 4,429 ניצולי שואה, על מנת להגיע לישראל.

האונייה נתפסה על ידי הבריטים כ־30 ק"מ מחופי הארץ. לאחר קרב עם המעפילים והובלה לנמל חיפה. המעפילים הורדו ממנה והועלו לשלוש אוניות גירוש, שהחזירו אותן לצרפת. האוניות עגנו בנמל פורט דה בוק שבדרום צרפת, אולם המעפילים סירבו לרדת מהן.

מאות עיתונאים התרכזו בפתח הנמל והעבירו דיווחים יומיים למערכות העיתונים ברחבי העולם. הבריטים החליטו להעביר את המעפילים לנמל המבורג שבגרמניה, שהיה אז בשליטה בריטית. אך המעפילים סירבו לרדת מאוניות הגירוש. כעבור חודשיים נכנעו לחיילים הבריטים, הורדו בכוח לרציף ולקרונות רכבת, ולאחר נסיעה של מספר שעות הועלו למשאיות והגיעו לשני מחנות מעצר באזור הכיבוש הבריטי שבצפון גרמניה – "פפנדורף" ו"אם שטאו". המחנות נראו זהים למחנות הריכוז של הנאצים שהוקפו בגדרות תיל, מגדלי שמירה, וצריפי מגורים עלובים. המעפילים נרשמו במקום ועברו שם הליכי קליטה, חיטוי ועוד.  הם שהו במחנות במשך כשנה עד שזכו להגיע לישראל. במקום זה נולדו ילדים רבים ובהם גם אחיה הצעיר של שושנה שלמדה באותו זמן בכיתה א'. אחרוני המעפילים הועלו למדינה החדשה ב 7 בספטמבר 1948. משפחתה של שושנה הגיעה לישראל באונייה "כלנית"

שושנה, שגדלה בעיר חיפה, לימדה בבית ספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, למדה ספרנות, בעלת דוקטורט בביולוגיה, ועוד… ביצעה את יצירות אמנות אלה כשהן מבוססות תיעוד היסטורי, משפחתי וחווייתי בהנחיית מורתה גלי פסטרנק.

מתכני היצירות:

היצירה הראשונה הינה קולאז' (70*100) שמתאר את הספינה כאובייקט צילומי שאליו מוצמדים צילום של הילדה שושנה וטורסו שלה בהווה, אביזרים תקופתיים. היא מוסיפה ציור של תפוז המסמל את געגועיו של היהודי הגלותי לארץ ישראל, ועוד. לאחר סיומה של יצירה זו השונה מציוריה ורישומיה הקודמים שנעשו בזיקה לנטורליזם, חשה צורך בייצוג שונה ליצירות החדשות שהחלה ליצור כשהיא חוקרת את הנושא ואף מקיימת הרצאות לשימור זיכרון היסטורי  חשוב זה.

יתר היצירות מבוצעות בממדים קטנים יותר, וכמעט אחידות בגודלן. הן מתכתבות עם עבודתו של "אוסקר קוקושקה" שהיה צייר וסופר אוסטרי, והמוביל הבולט של התנועה האקספרסיוניסטית. הוא נודע בעיקר בדיוקנאות שצייר ובהם הביע תחושה של חרדה ומתח ואת הנפש הפנימית של הדיוקן.

2. אוניית הגירוש "אושן ויגור": "נמל חיפה 18.7.1947: אוניית הגירוש "אושן ויגר" ליד הרציף ובניצב לה, ברקע האונייה "אקסודוס".בסככות הנראות בקידמת התמונה רוססו המעפילים ב-ד.ד.ט. לפני עלייתם לאוניות הגרוש. פרט ל"אושן ויגור" הועברו המעפילים לשתי אוניות גירוש נוספות, דהיינו היו שלוש אוניות גירוש: על ה"אושן ויגור" היו 1494 מעפילים,
האוניה השניה "רנימיד פארק" עליה היו 1409 מעפילים, והאוניה השלישית "אמפייר ריבר" עליה היו 1526 מעפילים.
3. במרתף אחת מאוניות הגרוש: הקיץ של שנת 1947 היה אחד מהקיצים החמים ביותר מזה שנים ותנאי הצפיפות במרתפי האוניות היו בלתי נסבלים. היה קושי בקבלת מים ומזון ותמונת המרתף בציור מעידה על כך.
4.המנון אקסודוס: קולאג' שכולל ברקע את האונייה אקסודוס, על גלי הים ומתחתיה מילות השיר. לצידן ציור של שושנה בכנס 70 שנה לאקסודוס, ספטמבר 2017.
הצילומים וטקסט ההמנון מצולם על שקף. מילות ההמנון נכתבו על ידי יצחק פרלוב, הלחינה: לולה פולמן. תרגום השיר מאידיש לעברית: חיים גורי
5. "את אור השמש לא תכבו": הציור מורכב מהזריחה של השמש מעבר לים המלח וטקסט מודבק בשקף  של מרדכי רוזמן, שהיה נציגם של מעפילי אקסודוס, בחמישי בספטמבר 1947, שהוקרא בקבלת שבת באוניית הגרוש "רנימייד פארק", לפני הורדת המעפילים, בכוח בנמל המבורג.
6. הורדה בכוח של המעפילים מאוניית הגרוש "רנימייד פארק", המבורג 9.9.1947
שישה חיילים בריטיים מורידים בכוח מעפיל בודד. בצורה כזו הורדו המעפילים מאוניית הגרוש.
7. העברת המעפילים ברכבות מהמבורג למחנות המעצר בשטח הכיבוש הבריטי בגרמניה, ספטמבר, 1947. ברקע חיילים בריטים וגם חיילים גרמניים.
8. מחאות בעולם – בצרפת: יהודים מבלזן מפגינים בהמבורג, בעת הורדת מעפילי אקסודוס, שם ב- 9.9.1947.
9. מחנות הגירוש בגרמניה: חייל במחנה מוקף בגדר תיל מבהיר את ההרגשה הקשה בשל השמירה ההדוקה שהבריטים הציבו על מחנות הגירוש בגרמניה כדי למנוע חדירה של עקורים אחרים ושליחים מארץ ישראל, שנואשו מהסיכוי להחזיר את המעפילים לא"י. בהמשך הסירו הבריטים גדרות התיל מהמחנה.
מיותר לציין את שהרגישו המעפילים להיות אסורים מאחורי גדרות תיל.
10. צילום קבוצתי של מעפילי אקסודוס שהגיעו למחנה הגרוש "סנגוורדן" ברכבות.
בו צופפו האנשים ששושנה ואביה יופיעו יחדיו. הרקע קיבל צורת מגילה על ידי שימוש בטכניקה של שריפה.

 11: תמונה קבוצתית במחנה הגרוש "סגוורדן" ברכבות: בציור זה הגדילה שושנה קטע מהצילום המקורי בו מופיעות שושנה ואמה. כדי להדגיש אותן – פניהן אינן צבועות.

מכאן ואילך שושנה עוסקת בהווי במחנות הגירוש בגרמניה:

12. חמש אימהות עם התינוקות בעגלות שנולדו במחנה "סנגוורדן": לידות רבות התרחשו במסע הארוך כשהמעפילים היו על ה"אקסודוס" וגם על אוניות הגרוש. כך גם אמה של שושנה ילדה את אחיה במחנה "סנגוורדן". (האם שנייה מצד שמאל ואחיה בעגלה).
13: אחי ואמי: האם מחזיקה את האח אברהם שנולד במחנה כשהם בשדה במחנה העקורים "סנגוורדן".
14. ילדי אקסודוס משחקים במחנה הגרוש בגרמניה
15. חלוקת אוכל במחנה הגרוש: דמות שמחזיקה קערת האוכל כאשר ברקע נראים מעפילים שמסתובבים באזור חלוקת מתארים את חלוקת המזון בימים הראשונים באחד ממחנות הגירוש.
16. מילוי שקים בקש להכנת מזרונים על ידי העקורים  במחנה הגרוש "פופנדורף", ספטמבר 1947. ברקע רואים את "צריפי ניסן", בהם התגוררו רוב מעפילי המחנה.
17. שתי משפחות בקבלת-שבת במחנה "סנגוורדן". מימין משפחתה של שושנה, וחבריהם. הציור נוצר משילוב של שתי צילומים. לשני צידי היצירה צירפה שושנה שני פמוטים ובתחתית ציירה פירות ארץ ישראל. לשתי התמונות הפנימיות הוסיפה מסגרת חיצונית נוספת.
18. מחאות בעולם, בארצות הברית, בניו-יורק, 24.7.1947
19. ריקודים במחנה העקורים בכ"ט בנובמבר 1947, היום בו החליטה עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל והקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. המעפילים במחנות העקורים ביטאו את שמחת הניצחון כאשר פרצו בריקודי "הורה" סוערת עד אור הבוקר.
20. תעודת אקסודוס ותמונה של שושנה במחנה בקולג' שבצדו הימני מצולמת התעודה המקורית שהנפיקו במחנה העקורים "אם סמאו" ובו נכתב: "בעל התעודה 1111 הנו מעפיל מיציאת אירופה תש"ז הוחזר בכוח לגרמניה מנמל חיפה ונמצא בגירוש בדרך חזרה לארץ ישראל. מצד שמאל שושנה במחנה בגרמניה בחורף.

נושאים אלה וזולתם מאיישים את הציורים הסוערים, החמים והאמפתיים שאינם משאירים את הצופים חסרי תחושה.

ממקורות התערוכה:

• ספרה של: דפנה שרפמן: עלייה ב' מאיטליה 1948-1945
• ארכיון הפלמ"ח בארכיון צה"ל)
• המאמר ״70 שנה אחרי״ דוויד סלע 2017 ישראל היום.
• צילומים משפחתיים