בדרכי לראות משולשים – תערוכת איורים – אורלי אליאס

אוצרת דבורה בוצ'מן

גלריית עדי  – מרכז קהילתי שז"ר,   יבניאלי 30 גבעתיים

26 אפריל – 26 מאי 2022 

האמנית פותחת למתבונן צוהר לעולמה הפנימי ומאפשרת לנו לחוות דרך עיצוביה העדינים, בעלי הצבעוניות המצומצמת והמוקפדת, את נקודות הדרך, האירועים והדמויות שמקיפים אותה ומייצרים את עולמה.

תערוכת איוריה של אורלי: "בדרכי לראות משולשים" וכן עולם היצירה שלה הינו תהליך של רפלקציה על חייה.

אורלי מגדירה את עצמה : מעצבת גרפית, מאיירת ולפעמים גם כותבת.

קירות הגלריה שעליהם מוצגות יצירותיה הינם הבסיס לעיצוב חייה המקצועיים. היא חוזרת לכאן, למרכז שז"ר, לאותו בנין, לאותה כניסה, לאותן קומות, ולאותם חדרים.

כאן לפני כ40 שנה בחדר האחרון של הקומה התחתונה פגשה את מורתה הראשונה לציור: המורה חיה.

היא זוכרת את קולה העבה והצרוד מסיגריות, השיעול, הצחוק,  הכמיהה ללמד, להראות ולהסביר לתלמידים הצעירים את חווית הציור. עד היום שמורה אצל אורלי היצירה הראשונה שנוצרה אצלה – ציור נוף. כאן הכירה אורלי והתפעלה לראשונה מיכולתה לנסח על הנייר את האור ואת הצל בעזרת מחק ופחם רך, והיא זוכרת איך הוקסמה מפשטותה של הדרך ליצירת נפח.

השנים עברו ואורלי התמידה בדרך. בתיכון למדה בבית הספר אורט טכניקום בגבעתיים – עיצוב גרפי. שם פגשה והתאהבה גם בעפרונות הצבעוניים, ועולם הצבע נפתח בפניה.

אחרי השרות הצבאי החלה לעבוד לצד מעצב גרפי ידוע ומפורסם בעולם הפרסום: צבי לוין. היא מספרת על לוין כי בנוסף לעבודותיו הוא גם מאייר נפלא. דרכו למדה להבחין במאפיינים, להבין את העיקר וליצור את היצירה בפשטות. בהשראתו גם קיבלה אומץ לאייר דיוקן של עצמה.

בזכות החוויה והעבודה עם לוין המשיכה הלאה ללימודי האנימציה, והיא הפכה למעצבת גרפית כשהיא בוגרת המחלקה לאנימציה ב"בצלאל" האקדמיה לאמנות ולעיצוב ירושלים.

ב"בצלאל" התנסתה, התבטאה ונהנתה מהחופש ליצור. מבין המורים הרבים והמוכשרים שלימדו אותה התרשמה ממארק ינאי, ושיכללה את עבודתה בצבע מים. בטכניקה זו באה לידי ביטוי היצירתיות בדיאלוג מאתגר ומורכב שבין ההתבוננות באובייקט לבין חומרי היצירה: המכחול, צבעי מים ודף ניר. חוויה שהשאירה בה רושם עצום והנאה מרובה. אורלי מוסיפה כי היא מייחלת ליצור בבוא הזמן  עבודות ברוח זו .

כיום אורלי היא בעלת ותק של 20 שנה בתחום העיצוב. תחום התמחותה כמעצבת גרפית הוא בפרינט. היא מבצעת את עבודותיה דרך האיור ובזכות ההתמקצעות בתחום האנימציה הממוחשבת. היא מייצרת לוגואים מאיורים, איורים שהחליפו צילומים, אייקונים מאוירים, איורי דיוקנאות, אנשים וכו׳. הטכניקה מתבצעת ע״י עכבר רגיל, בתוכנה גרפית על מחשב  .Apple lnc אהבתה לעכבר ולשימוש בו ייצרו את שם החיבה שלה: "עכבר שדה".

אכן במקביל לעבודתה כמעצבת גרפית ומאיירת היא מצליחה להגשים גם את אהבתה השנייה: לטבע ולטיולים ברגל בארץ ובעולם. אורלי מקפידה לשלב את נתוני הטבע אשר קלטה במהלך הטיולים גם במסגרת עבודתה הרשמית. בתקופה האחרונה מרבית איוריה משלבים את הנופים בהם שהתה.  בתחילתה של כל יציאה לטבע היא לוחשת בליבה: ״אני בדרכי לראות משולשים״.

אהבתה להרים מורכבת מחיפוש בלתי פוסק של שילובי הרים. היא מבחינה בהצטלבויות שבין ההרים, ומגלה שוב ושוב  קומפוזיציות שונות שמהדהדות לתוך יצירתה. ההשתקפויות, האור והצל, הצבעוניות בזמני השקיעה והשקט – אשר מאפשר להתבונן.

אורלי ממשיכה לעבד את צורת המשולש בצמחים, במעוף הציפור, בסלעים גדולים וקטנים ובשברי ארכיאולוגיה. כך הופכות הצורות הזוויתית החדות והנוקשות לאבני הדרך ביצירתה:  לנופי זריחה ולציורים מרגיעים ושלווים ביותר.

עתה בתערוכה זו – בין קירות המתחם ניתן להביט ולחוות את השילוב המרענן של שני העולמות: עיצוב ואיור.

רוב איוריה הם בנושא הטבע, הנופים הקיימים והאדם. רובם מאוד מובנים ומבוצעים בקו שחור או בצבע.

"היי חזרתי שוב…אבל האמת!? אף פעם לא עזבתי, ואני מאוד שמחה על ההזדמנות שניתנה לי ועבודותיי נגישות לכל!".

אכן, אורלי חזרה שוב, לאחר משבר הקורונה ודחיית התערוכה בשנתיים.

היום היא שונה. היא בוגרת יותר, בטוחה, ומצוידת ברצון להציג לקהילה את הטבע שלנו: את האנושי, הצבעוני, והיפה שמסוגנן ביצירתה הקסומה ומיוצג באופן כמעט נאיבי, והיא מקווה שאנחנו נשמור עליו.