מעבר לקשת בענן – תערוכה קבוצתית

"שם מעבר לקשת במרומים – יש פינה מופלאה – מקום שאליו חולמים

שם רקיע של תכלת, אין ענן – פה אני מבקשת מה שרק שם ניתן

אשאל כוכב כוכב בוער – איך מגיעים לשם – ספר – ספר לי

בתוך הכחול הרחק מעל – שם כל כאב נמוג כטל – שם אשאר לי

אל מעבר לקשת בריחוף – גם אני מבקשת כמו הציפור לעוף

אשאל אשאל כוכב קטן – איך מגיעים לשם  – ספר – ספר לי

בתוך הכחול הרחק מעל – שם כל כאב נמוג כטל – שם אשאר לי

אל מעבר לקשת בריחוף – גם אני מבקשת כמו הציפור לעוף

ציפור כחולה לקשת עפה – למה לא אוכל כמותה לעוף?"

–

השיר "אי שם מעבר לקשת" בביצועה של ג'ודי גארלנד הוא שיר הנושא של הסרט "הקוסם מארץ עוץ".

פרנק ל. באום הסופר והמחזאי יצר את: דורותי, את טוטו, את חבריה, ואת המכשפות הטובות והרעות של ארץ עוץ.

ההקלטה הראשונית של השיר בביצועה של גרלאנד הייתה ב-7 באוקטובר 1938 באולפן של MGM. היא שרה אותו אלפי פעמים. כך הפך השיר חלק מחייה ומחיינו, וממשיך כאז גם עתה, לייצג את החלומות והתקוות.

לשיר יש קשר בלתי ניתן לערעור לניסיון היהודי בניכר. הרבורג וארלן (הוכברג וארלוק) כתבו את השיר שנבחר לשיר החשוב ביותר במאה ה-20 – על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, ועל ידי הקרן הלאומית לאומנות של ארצות הברית.

בכתיבתו הם חדרו אל הנפש היהודית שעוצבה על ידי פוגרומים, אפליה וזוועות. המילים נבאו  את הקשר בין הגלות, הציונות והארץ המובטחת. ארץ זו לא הייתה ארצות הברית או ארץ עוץ. היא הייתה ארץ ישראל; וכך לאחר כעשר שנים נולדה מדינתנו. מסתבר שחלומות שנרהיב עוז לחלום אכן יתגשמו.

כשדליה הראל הציעה שם זה לתערוכה בישיבה בה השתתפו אילת שמחי, נילי קשאני ואנוכי, היא קבעה רף חדש ליוצרים ולמתבוננים בתערוכה זו.

נילי היא אמנית שמלווה את האמנים ומלמדת אותם להביע באופן ויזואלי את חלומותיהם, הופכת לחלק אינטגראלי בחזון ובהגשמתו – על פני הקנבס הריק שמאתחל כל יצירה.

בתערוכה משתתפות שלוש קבוצות שהיא מנחה. הן ממוקמות במועדוני אזרחים ותיקים "בית ראשונים", ו"בית אלון" אשר שייכים למחלקה לאזרחים ותיקים, באגף לשרותים חברתיים בגבעתיים.

הם מהווים קבוצה הטרוגנית שקובצה מכל רחבי העולם לישראל ומתגוררת כיום בסמיכות מקום. גילאי הציירים והציירות שונה, וכך גם הרקע המקצועי שלהם והדרך בה הם חיים.  

כל צייר מיוצג בציור אחד, שמאפשר לנו לפגוש אמנים ותיקים וחדשים הנוטלים חלק בתערוכה הקבוצתית, שבאמצעותה הם חולקים איתנו את חלומם.

 נושאי היצירות מגוונים מסגנונות ומג'אנרים שונים, החל מאבסטרקט, סוראליזם, ציור סמלי, נאיבי, איור וציור דקורטיבי, וכלה בנטורליזם. נושאיהם כוללים: ציורי נוף, ונוף ימי, טבע-דומם, פורטרטים, בעלי-חיים, בעלי כנף ועוד.

רשימת הציירים ויצירותיהם:

אושרת חיקי – ציפור על גזע עץ  40X40

איה פלג – כד פרחים 30X40

אסתר מיכאל – זוג תוכים 40X50

אראלה הר-טוב – שני ברושים 50X40

דוד גרף – גשר צהוב 44X44

דורית אורנאי – אב ובת 50X70

דינה סרגוף – קיר יפני 30X50

דליה מנהיים – שתי סירות 30X40

דפנה גרשון – נערה זהובת שיער 30X40

חביבה אבדי – אקליפטוס בירקון 60X80

חמדה אבשרי – גשר וספסל 75X50

חנה עזרא פרחים צהובים 50X70

טובה רשטיק – עופות מים 40X40

יוני אופגנג – נוף קיצי 40X30

לאה הורדי – בונאר מחייך 30X40

מאיר כהן – חורש 50X40

מאיר שמואלי – שבולים בשדה 40X30

מרטה ויקטור – שחורת שיער 30X40

משה שושני – דומם בטבע 40X30

נורית הר-טוב – איילים במדבר 50X40

נמי כץ – חורף בכפר 50X40

סופי בן ישראל -אושר יד-ביד 50X60

עדי רונן  להקת רוק 50X40

רותי לוצקי – צנצנת פרחים 30X40

רחל דאון – פורטרט של צייר 30X40

רחל ניסים – כניסה לבית כפרי 50X70

רחלי אנישבן – ילדים צוחקים 70X50

שולמית אליאס – מסיבת רנואר 60X40

שושנה בן-עטר – אישה בכחול 40X40

אראלה הר-טוב – שני ברושים 50X40

באראלה פגשנו גם בעבר – בתערוכת יחיד ובקבוצתיות, ובפועלה הנרחב והמשמעותי בקהילה. היא מפתיעה בציור נוף אניגמטי וסדור. חלקו הקדמי מחולק לשניים, כשצד שמאל ריק וחידתי, הברושים בחלק הימני מייצרים קומפוזיציה של מסתורין כשהם מכילים צללים ארוכים לכוון ימין. שורת צללים מאורכים נשלחים משורת עצים נוספת, שאינה נכללת בציור אך מצוירת בקדמת הציור ומהווים נוכחות נעדרת. מספר בתים כפריים מוסתרים בצמחיה שמקיפה אותם  כשהעצים החיצוניים אפלוליים וזולתם, בקרבת הבתים – בהירים ומאירים את אותם חלקים החשופים למבטינו, וכאילו מזמינים אותנו להיכנס ולבדוק מה מוסתר. עוד שורת עצים ממשיכה ימינה כשהיא תוחמת את השדה הגיאומטרי, והשמיים מעוננים, אך הרוח טרם החלה לנשוב.

                              דינה סרגוף קיר-יפני 30X50

דינה משתתפת ולומדת אצל נילי זה שנתיים. היא תדמיתנית במקצועה ולמדה אופנה בקורסים שונים. היא מייצרת ציור בעל קומפוזיציה ממורכזת שמצטיינת בשיווי משקל אסטטית, ומדיפה ניחוחות של המזרח הרחוק – כפי שמצוין בשמו, אולם גם מתכתב עם כדי פרחים שמוצבים על שולחן בקדמת הציור. הפרחים הבהירים בכדים על השולחן מקיימים שיח עם סידור הפרחים טבעי שנשקף מתוך החלון. צבעם הסגול בולט בגווניו הדרמטיים ומסמל: רוחניות, תת מודע, מסתורין, מלכותיות וכולי , ומתחבר למשמעויות האלה יותר מכל צבע אחר, והם נראים כלואים בין שני חלקי החלון שסוגרים עליהם משני הצדדים.

עדי רונן  להקת_רוק 50X40

עדי עבדה בניהול חשבונות במשך 40 שנה ואוהבת נוף, ים, וסירות. היא מפתיעה אותנו בציור של להקת רוק. הציור מצטיין בצבעוניות עזה ובדמויות שמעוצבות באופן בסיסי ומפיקות תנועה וקצב בעזרת הגיטרות הנתונות בידיהם. הקהל נתון בשורות בתחתית היצירה מתואר בתנועות חפוזות. הוא מאזכר טבלת נתונים שמולאה באינפורמציה שמעבירה רק את הפרטים שיש להם חשיבות. התאורה האופיינית והמרשימה בהופעה מנוסחת במספר קווים אך בהחלט מעבירה את המסר.

ציור קולקטיבי של עצים הינו פרוייקט נוסף שמיוצג בתערוכה. הוא מורכב מ16 ציורי עצים, ונובע מעריית גבעתיים האמונה על נטיעת עצים במרחב הציבורי.

אני מקווה שסקרנותכם התעוררה ותגיעו לתערוכה זו כדי להתבונן ביתר הציורים.

תודות לציירים ולציירות, לנילי קשאני, לבית שז"ר, למועדוני האזרחים הותיקים השייכים למחלקה לאזרחים ותיקים באגף לשירותים חברתיים בעיריית גבעתיים: בית אלון, ובית ראשונים, לעיריית גבעתיים, לבני משפחתי שתומכים ועוזרים, לחברים  ולקהל לו מוקדשת התערוכה.