על האמנית ומשפחתה:
נולדה בתש"ח כבת בכורה במחנה עקורים אשוויגה בגרמניה להורים ניצולי שואה. האב: צבי לנגלבן מלודז' פולין, ניצול אושוויץ. שמר בסוד את אובדן משפחתו הראשונה. האם: ברכה לבית קסטן מפשבורסק שרדה בבריחה לסיביר. המשפחה הגיעה ארצה ל'שער העלייה', למעברת בנימינה. משם עברו לשיכון העולים. אחותה ואחיה נולדו בישראל.
שושי גדלה וחונכה כישראלית בבית מסורתי של תרומה ונתינה, למרות המעט שהיה בתקופת ה'צנע', עת בה החלו כאן את דרכם. היא סיימה לימודיה בבית ספר היסודי והתיכון בבנימינה. המשיכה ולמדה בסמינר למורים ולגננות בנתניה, והוסמכה כמורה. המשיכה והשלימה לימודים ותואר אקדמי BED במכללת לוינסקי בתל-אביב. לאחר שסיימה לימודיה עברה לגור בתל אביב בעקבות עבודה שמצאה במעון ילדים. כאן הכירה את יוסי שעבד בתעשייה האווירית. הם נישאו כשהייתה בת 20 . במשך 35 שנה לימדה וחינכה תלמידים בחינוך המיוחד.
לזוג בת ושני בנים. לפני 30 שנה עברו לגבעתיים מאז הם כאן. העיר מצאה חן בעיניהם, הם מצאו במקום: חברים, קהילה, ובית כנסת. כיום שלושת ילדיהם נשואים, ויש להם עשרה נכדים. הבן הגדול ומשפחתו גרים אף הם בגבעתיים.
לימודים והכשרה:
שושי ה משיכה ופיתחה את הידע האמנותי גם בעת שלמדה במסגרת לימודיה לתואר. היא השתתפה בקורסים שנתיים שונים:
1986, במוזיאון תל אביב: מגמות באמנות מודרנית, המוזיאון כאמצעי חינוכי, המוזיאון – מאחורי הקלעים.
1993, באוניברסיטת בר אילן: אמנות פלסטית ככלי טיפולי, פיתוח יכולות תקשורת, הבנה ועזרה לילד ולנער בהבעה לא מילולית.
1988, שילוב אומנויות, השתלמויות בלימודי ארץ-ישראל.
1980, בבית ברבור, קורסים לפיסול קראמי ולשריפת התוצרים בתנור בסגנון 'אסכולת לנינגרד'.
על האמנות:
שושי תמיד אהבה את העיסוק באמנות. היא ציירה עוד בימים בהם למדה בבית הספר היסודי בחוגים בהם השתתפה. שם החלה גם לעסוק בקרמיקה. היא חשה בצורך להביע את רגשותיה, ומציירת על גבי קנבסים, לבידים, בריסטולים, נייר ועץ.
שושי כתבה במשך שנים למגרה. לפני מספר שנים השתתפה בסדנת כתיבה מאתגרת. במהלכה החלה לחבר שירים. שמונה משיריה הולחנו על ידי המלחינה 'נימה פולטורק', ובוצעו על ידי הזמרת 'מגדה חן'.
האמנות לסגנונותיה השונים השפיעו על שושי והיא יוצרת בהשראתם. כיוונים חדשים ומרחיבים שממשיכים ונוצרים ביצירותיה מקבלים נראות בנופים, בפרחים, וביצירות מופשטות. שירתה מתכתבת עם היצירות הפלסטית בתצורה חדשה: 'שיר ציור", אשר מוצגת בתערוכת יחיד ראשונה: "מרחשי הלב למשיכות המכחול".
השירים הקצרים כתובים בנוסח ז'אנר ההייקו שמקורו ביפן המסורתית. הם עומדים בזכות עצמם וכך גם ציוריה. אולם ביחד הם מייצרים חוויה מיוחדת ומשתפים את המתבונן בפן נוסף שמקרין ומעצים חלקים נסתרים מנשמתה.
ליד פלג מפכֶּה וצמחיה עבותה
יצאו הנשים למצוא מעט שלווה
אחת כובע חבשה ובחלילה נגנה
הצלילים הערֵבים עוררו את חברתה
וזו בצעדי מחול יצאה.
פתוח בימים: א'-ה' 10-20 עד 28 אוקטובר 2019 קישורת לסרט של הפתיחה החגיגית:
https://www.youtube.com/watch?v=kvSVnr2-xCs&t=8s
