התערוכה הראשונה על קיר התערוכות הספונטניות בגלריית ספריית בית אלון בגבעתיים מוקדשת לסבתא האהובה של עופר. ציוריה הרבים מכסים את קירות מעונו ומייצרים עולם של זכרונות שנותרו לו ממנה.
עתה מאפשר הנכד לחלוק איתנו את חוויותיו הפרטיות והקרובות ופורשן בטקסט אמיץ, בתערוכה מציוריה ובשיר שחיברה:
"הילדה שבי מנופפת לשלום"
שלום מאת נטליה הברמן ז"ל
(מתוך ההקדמה לספרה: "נעורי שאבדו")
(מתוך ההקדמה לספרה: "נעורי שאבדו")
שלום, מילה כה גדולה ונאצלת,
על ידי רוב האנושות מקובלת.
שלום, כמה אנו אליך עורגים,
שלום, מילה אשר אינה מובנת לרבים.
על ידי רוב האנושות מקובלת.
שלום, כמה אנו אליך עורגים,
שלום, מילה אשר אינה מובנת לרבים.
חכמי עידננו,
דברו נא למען העניין הצודק.
רבים הם המשתוקקים לדמו של הזולת,
הורו להם צדק מהו.
דברו נא למען העניין הצודק.
רבים הם המשתוקקים לדמו של הזולת,
הורו להם צדק מהו.
ומה בכך אם הוא אחר,
למי איכפת צבע עורו
או הדת בה יאמין.
למי איכפת צבע עורו
או הדת בה יאמין.
חשוב שנכון יבין,
שיידע כי האדם
לחיות נולד.
שיידע כי האדם
לחיות נולד.
נטליה הברמן-ישראלי לבית גדנסק (1924-2000), תושבת גבעתיים, אחות במקצועה, ציירת חובבת.
נטליה, ילידת עיר השדה ויסקיטקי שבפלך ז'יררדוב בפולין, באה ממשפחה ברוכת ילדים. נטליה בעלת ידי הזהב הבריחה מזון למשפחתה בגטו ורשה ולאחר חיסול הגטו עבדה בעבור משקים מקומיים וכך הצילה את עצמה בעצמה, ללא כל תעודות רשמיות.
ככל הידוע לנו, היא הניצולה היחידה ממשפחתה הגרעינית.
לאחר המלחמה, נישאה, הקימה משפחה ורכשה מקצוע. עלתה לארץ עם משפחתה ב-1956.
למרות השכול והכאב בחייה של נטליה ז"ל, שאיבדה את הוריה, סבתה, אחיה ואחיותיה בשואה, התאלמנה בגיל צעיר, איבדה את בנה הבכור בטרם עת, ונאבקה בכל כוחה במחלת האלצהיימר שהכריעה אותה, היא מעולם לא איבדה את שמחת החיים ותמיד שקדה על עשיה ויצירה. ציירת חובבת, בשלנית ואופה, בעלת קול זמיר, מחברת ספר על פרשת חייה במהלך המלחמה, גבורתה וניצחונה הגדול ביותר בכך שתמיד הצליחה לשמר בתוכה משהו מן הילדה, מן המבט הילדי. תמיד סיפרה בעיניים בורקות על סבתה האהובה, שהייתה 'כמו יונה'.
המבט הילדי של נטליה האהובה עליה השלום, אמי וסבתנו, מוגש למבקרי הספרייה, בחיוך שאפיין אותה כל כך.
יהא זכרה ברוך.
מאת: אלה אראל-הברמן ועפר ליפשיץ, ביתה ונכדה של נטליה ז"ל