"על אם דרך דובה – ספר מסע" – פתיחה חגיגית של התערוכה והשקת ספר מסע פנימי בציור ובשירה של 'ריקה רוסו-סינה'.

"על אם הדרך דובה" – ריקה רוסו-סינה

ריקה רוסו-סינה, אמנית רב תחומית, עוסקת בקרמיקה, קדרות ופיסול, ציור, כתיבה ובמרבלינג על נייר.

נולדה בקבוץ אפיקים ומתגוררת עם משפחתה במושב שרונה. לאחרונה זכתה במגן הוקרה מידיי שרת הקליטה על פעילותה הממושכת באימוץ נוער עולה בפנימיית כדורי, וכמוצאת משפחות מאמצות נוספות.

למדה אומניות פלסטיות בעין הוד, הוראת אמנות בסמינר אורנים, קדרות אצל האמנית פליסיטי ברנשטיין יעקובי במכללת צמח, והנחיית קבוצות בשילוב אומנויות בסמינר לוינסקי.

נשלחה מספר פעמים מטעם הסוכנות היהודית כמדריכת אומנויות לנוער יהודי בארה"ב. כיום מלמדת אמנות במספר מכללות בארץ, מנחת קבוצות בשילוב אמנויות, ועוסקת בקרמיקה בסטודיו במושב שרונה.

משנת 1982 ואילך השתתפה: בביאנלה הבין לאומית לקרמיקה, בתערוכות ובפרויקטים אמנותיים בארץ ובעולם, וכן ייצרה לאורך שנים כלי קרמיקה וחפצי חן, לחנויות מוזיאון ישראל בירושלים.

כמו כן בנתה פסל "בית עם מלאך" לתצוגת קבע בגן הפסלים של מוזיאון באר שבע, ובנתה קיר פסיפס למבנה קבע בJCC, מילווקי-ארה"ב.

ספרה הראשון "הסיפור שלי עם שמעון" –ספורים קצרים על אהבה וניסים, יצא לאור ב 2007.

סיפורה "לידה" זכה בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר "כתוב" מטעם מפעל הפיס.

בשנת 2008 בעקבות מלחמת לבנון השנייה הוציאה לאור את הספר: "תרמיקה" על פציעה במהלך קרב ותהליך של שיקום.

בשנת 2015 – הוציאה לאור את הספר: "על אם הדרך דובה". ספר מסע פנימי זה משופע באיורים, אך ניתן לאפיינו גם כספר אמנות המעוטר בשירה אישית.

תערוכה זו מורכבת מיצירות מקוריות המופיעות בספר, וכן מיצירות חדשות.

בהקדמה לספרה האחרון כותבת המחברת: "…היצירה מלווה אותי שנים ארוכות… היא מובילה אותי להכיר ולקבל את העולם סביבי… לפני שנים החל מסעי הפנימי, שנופיו הם נופי נפש ורוח ושביליו נכבשים ונסללים תוך כדי תנועה…השירים והציורים … נפגשו על גבי דפים אלו".

"אני מזמינה אתכם להצטרף למסעי, בתקווה שהוא יעורר בכם עניין והשראה לצאת לדרך חדשה משלכם".

העלעול בספר מייצר חיבור בין הקורא ובין האמנית. אל מחשבותיה תחושותיה וקורותיה, ואל ניסים שהתרחשו בחייה. כל אלה למרות ייחודם, הינם אוניברסליים ומשותפים במהותם.

"מְבַקֶּשֶׁת לְהָבִין הַרְבֵּה
ולְומֹרַ מעְטַ
מִלִּים סְפוּרוֹת
מְדוּדוֹת
מְדֻיָּקוֹת,
תַּמְצִית הָעִקָּר
אוּלָם יֵשׁ לִי לוֹמַר
מִלִּים כְּנָהָר."

השירה האישית עשירה במטפורות ובדימויים.

היא מותירה תחושה של עיסוק בעולם ומלואו, אך גם באישי ובמופנם. כך צובעת ריקה את ההוויה בצבעוניות ססגונית המבוצעת במשיכות מכחול עדינות באמצעות הקומפוזיציות הפלסטיות והשירה הכרוכים זה בזה.

עבודות האמנות בתערוכה מקשרות את התעסקותה של ריקה ביצירות תלת ממדיות כגון הקרמיקה ובאובייקטים פיסוליים בעלי אוריינטציה לתרבויות עתיקות ולפסלוני פולחן מיתולוגיים.

יצירתה מוצאת ביטוי בספרי סקיצות ויומנים ויזואליים בהם ניתן ביטוי למחשבות המצטיירות הנכתבות ובסגנון הארט ג'ורנלינג ונראותו.

הארט ג'ורנלינג או בשמה הלועזי art journaling היא אמנות אישית, וביטוי ויזואלי ללא חוקים, הנותנת ביטוי לעולמה הפנימי של היוצרת, למחשבותיה, לחוויותיה, למקורות השראתה, חלומותיה, שאיפותיה ולקשייה.

בדומה לייצוגיי אמנות ה'סקראפ' היא מצרפת אלמנטים שונים ליצירה אחת, ושוזרת מיקס-מדיה, ציור, קולאז', עיבוד אלבומים בעלי דפים עבים יחסית, וכל מדיה שהיוצרת קובעת ועושה בה שימוש.

בטכניקת הביצוע החופשית של ריקה יש שימוש בצבעוניות רוויה, מריחות של צבעי אקריליק ושימוש בסוגי דיו ומדיומים שונים, ציורים ביד חופשית, שרבוטים, חותמות שונות ועוד. סטנסילים, קרעי עיתונים, צילומי דמויות וכולי. הם מעוצבים על הגיליון בנדבכים זה על גבי זה. כל רובד מסתיר מעט, מייצר רמזים, ומוסיף חיבורים.

בחלק מהקומפוזיציות ניכרת זיקת האמנית למנדלות שפרושן בסנסקריט: 'מעגל מקודש'. הן מבוססות על צורת המעגל ומצטיינות בנקודה מרכזית שממנה יוצאות שלוחות. כך נוצרים המעגלים הגדושים בקווים, בצורות גאומטריות, בסימנים ובסמלים. המנדלה האנושית גדלה בתוך הרחם העגול והחוויה המנדלית זורמת באדם מראשית ומייצרת חיבור העצמי פנימה. לכן עשיית המנדלה עוזרת בתהליכים אישיים ואנרגטיים.

כך גם קיימת בעבודות זיקה לטכניקת המרבלינג – השיוש. בה השתמשו בעבר גם לצביעת קירות במבנים מפוארים, במקום להשתמש בלוחות שיש. בשיטה זו של ​​מעצבת ריקה יצירות המקבלות נראות של פיסות שיש אנרגטיות, וכל הדפסה הינה מונוטייפ ייחודי.

נוף, אדם, חי וצומח מבצבצים באופנים שונים ביצירות. טכס החינה כברכת שפע, וכסימן למזל טוב נהוג בהודו ובקרב עמים שונים במזרח התיכון, מאוזכר בכפות ידיים מפוספסות. שרטוטי ציפורים מוצבים על ראשי אנוש.

בעלי הכנף מסמלים מזל טוב או רע על פי האמונה הרווחת. הפרשנות הסימבולית המוענקת לציפורים הינה כסמל לשפע ושמחת חיים, לכן מפגשים איתן מבטאים מזל. שורשי האמונה מצויים במיתולוגיה היוונית ובפולקלור האנגלי הקדום.

כנפיים משורטטות כתוספים לבני אנוש יוצקים תחושת ריחוף פיזי ומטפיזי. נראות זו כמלאכים המתווכים בין שמיים וארץ, משנים משמעות ומראה לאורך ההיסטוריה.

ריקה פונה ביצירתה אל הדגים המסמלים שפע ופוריות וכן אל הדובה. ריקה מציירת אותה הן בכותר והן כמרקע לשיר (132-133). בעל חיים זה מסמל אומץ, חופש, ספונטניות ועוצמתיות אך גם גישה רוגעת לחיים וחכמה, וכן כמי שמסמל הגנה. השתיים יוצרות קשר מדומיין המאפשר למחברת העברת מסר ערטילאי המתבטא גם בצבעוניות הסגלגלה ירקרקה – מסתורין ותחושה של התחדשות החיים והסמליות המוטמעות בה.

עבור ריקה, העיסוק באמנות הוא כמו "מגרש משחקים המאפשר לי את עולם היצירה ומאתגר אותי באין סוף אפשרויות ובצלילה אל הלא נודע…הציורים הם בעצם שיחה פנימית שיש לי עם עצמי, לה אני נותנת ביטוי באמצעות האמנות…חלק מעבודותיי נעשות יחד עם משתתפות הסדנאות שלי. אני מתחילה אותן בתור הדגמה ומשם הן כבר מתפתחות למה שהן רוצות…

הנושאים המעסיקים אותה נוגעים לחיפוש תמידי אחר הטוב, לתגובה לאירועי החיים, וחייה סובבים סביב העיסוק המתמיד ביצירה.