'חלון ראווה' תערוכתה של ניצה שוחט בן-טל

נעילת תערוכתה של ניצה שוחט בן-טל "חלון ראוה"
תיערך במפגש עם האמנית, בתצוגת פריטים ייחודיים בעיצובה.

ביום ה' 4 בפברואר בשעה 11.00 בגלריית ספריית בית אלון רח' אילת 8 גבעתיים

בתערוכה 'חלון ראווה' נתבונן במעשה ידיה של האמנית ניצה שוחט בן-טל. האומנית הוותיקה והידועה המאזכרת בדרכי יצירתה ובגורלה את הדדאיזם וגלגוליו, ונשאל: האם אומנות או אמנות?

הדדאיזם נוסד בשנת 1916, בעקבות זוועות מלחמת העולם הראשונה. זרם אמנותי תרבותי זה נועד לערער על הסדר הקיים. הוא הרחיב את תחום השיח התרבותי, ואת החשיבה המקובלת אודות "אמנות מהי".

סגנונה של תנועת הדאדא קשה להגדרה. ישויות אקראיות נוצרו כמחאה כנגד ערכי החברה הבורגנית ומתוך זלזול באובייקט האמנותי.

טכניקות אוונגרדיסטיות כגון: הקולאז', האסמבלז', הפוטומונטאז' והרדי–מייד שהוצגו, הוכללו בתחום האמנות הפלסטית וזעזעו את התפיסה האסטטית.

כך נעשו שימושים בגזירה ובהדבקת דימויים וויזואליים, באובייקטים תלת ממדיים, ובחפצים יומיומיים, שנותקו מההקשר השימושי והמקורי שלהם.

אמנים כגון ז'אן ארפ, מרסל ינקו, פרנסיס פיקבייה ואחרים, פעלו בזיקה ישירה אל הזרם. הם נודעו בחריגתם מהכללים המקובלים, וה"מזרקה" של מרסל דושאן עדיין טורדת את המתבוננים בה.

כיום אמנים בעלי זיקה לדדאיזם כג'ספר ג'ונס, ג'ף קונס ואנדי וורהול, עוסקים בערעור היחס בין אמנות לבין אומנות.

בתערוכה "סביבות עבודה" במוזיאון תל אביב הציגה האמנית רעות פרסלר חנות משפחתית מאובזרת. מיצב זה בודק את הלגיטימציה להקרא 'אמנות' בעצם הצגתו בחלל המוזיאון.

תערוכה זו מפקיעה את חלון הראווה שממוקם בחזית החנות, והינו כלי שווקי המשמש להצגת מוצרים אטרקטיבים המצויים בחנות.

פגשנו את ניצה בביתה לאחר ששריפה כילתה את תכולתו ואת מצבור עבודותיה.

ניצה המכנה עצמה בשם: 'סטייליסטית אבסולוטית', לא נכנעה חרף ניסיון הגורל למחוק את עברה.

היא מצטטת את המדבקה שיצר שרון רג'יניאנו, ומצהירה: "אמנות או נמות".

'גן-גדן' ניצה שוחט בן-טל

בתערוכה זו מציגה ניצה שטיחי קיר ופריטים נוספים אותם היא מעצבת בהשראת סגנון האינקה והמזרח הרחוק. כל אייטם ייחודי, מיוחד ויחיד במינו.

בעבודותיה משולבים גובלנים, תחרות, סרטים, ורקמת יד מעשה ידיה.

התהליך מתחיל ברישום ספונטני על נייר.

על פיו היא רוקמת יצירה חד פעמית.

אל היצירה מותאמות רצועות של בדים וסרטים הנאספים בקביעות ומקורם מארצות המזרח הרחוק ומשאר מדינות העולם.

"בחרתי ליצור בבד וברקמה כי אני חשה בחיבור חזק מאד לעולם הטקסטיל בו עיצבתי במשך שנים רבות את בגדיי המיוחדים המצטיינים בצבעוניות ובאמצעותם הועברה אהבת החיים הפועמת בי".

כילדה שמשפחתה התגוררה בבני-ברק וברמת-גן, נהגה להלביש את בובותיה בבגדים ובאביזרים שהכינה בעבורן. ציוריה קשטו את הקירות כבר בגן הילדים. בעת שבגרה למדה הוראה בסמינר, והמשיכה בהכשרה במדרשה למורים לציור.

עיסוקה הראשון היה באיפור מקצועי לסרטים בטלוויזיה. כאן יושמה אהבתה לצבע ולאסתטיקה.

עתה פנתה להגשמת אהבתה הראשונה: לאופנה.

באווירת התקופה ההיא פתחה ניצה בביתה עסק ובו עיצבה בגדים ושמלות חופה רקומים ושזורים בחרוזים, שבלטו באופיים הרומנטי.

הצלחתה הרבה הובילה להרחבת הפעילות ולפתיחת בית אופנה שנודע בשם: "אנאבלי".

בין שבעת הסניפים בלטה חנות הדגל שמוקמה בנקודה היוקרתית של תל אביב באותה עת: ברחוב דיזינגוף המיתולוגי.

פריטי הלבוש השונים והמיוחדים בעיצובה הפכו ללהיטים. הם נמכר ברחבי הארץ.

ניצה היתה סלבריטי. היא קיימה תצוגות אופנה חשובות שהפכו לסצנה המועדפת על סלבריטאים מִשַמְנָהּ ומסלטהּ של החברה. על המסלול הודגמו פריטי לבוש שלא נראו כמותם.

"במהלך חיי עיצבתי בגדים לידוענים כגון: אופירה נבון, שולמית אהרון, יהודית רביץ, ולאחרים".

במקביל המשיכה ניצה לצייר בספונטניות האופיינית לה.

כך מצאה את דרכה לעיצוב שטיחי קיר רקומים. כל שטיח כמו כל פריט אחר שיצרה כגון: תיק, צעיף, חצאית או מעיל – זכו לטיפול אוהב ולתשומת לב אישית.

הפריטים המרכיבים את התערוכה מדגימים את מעשה ידיה כמעצבת המתכננת את יצירתה בהרמוניה של צבע וקומפוזיציה ומספרים סיפורים מופלאים על גן העדן, על נסיכים ונסיכות, על פרפרים ופרחים, חברות ויופי שמתקיימים בסיפורת ובשירה.

פתיחת התערוכה ביום ד' 13 בינואר 2016 בשעה 19:00 בגלריית ספרית בית-אלון, רח' אילת 8 גבעתיים.