אוצרת דבורה בוצ'מן
בתערוכת היחיד של בני ריבק מציג הצייר סדרות של ציורי שמן על קנבס העוסקים במגוון נושאים בהם יפגיש מרחבים מדומיינים ואמיתיים.
בני המתגורר במושב גן-חיים נולד באוזבקיסטן בעיר טשקנט, מקום בו התיישבה המשפחה שנמלטה בעת מלחמת העולם השנייה משדלץ המצויה פולין.
לאחר שעלו לישראל עסק האב אברהם צבי ריבק לפרנסת המשפחה בחייטות. בנוסף לכך הקים האב תיאטרון בו שימש כשחקן בהצגות שהעלה, המחיז וביים. הוא גם נתן את ידו גם בציור. היצירות הספורות שנותרו מאותם ימים מזמנות לנו חוויה של מבט בכישרון שלא טופח בשל הזמנים הקשים בימים של הקמת המדינה.
מעניין להיווכח שהתפוח לא נפל הרחק מן העץ!
הבן – בני ריבק, הקים משפחה לתפארת ולפרנסתו עסק בשווק שוקולדים.
שנים רבות הוא חלם לחיות בבית עם גינה ואכן בשנת 1992 עזבה המשפחה את העיר רמת גן לטובת מגורים במושב המצוי באזור השרון ליד העיר כפר סבא.
כמי שחלומו הוגשם מפליא בני במימושו!
הוא הפך לחקלאי המתמחה בגידול פרחים בנחלתו. בני המשפחה מתגוררים בסמוך, והמקום שוקק חיים.
כל אדם החולף בסמיכות אינו מסוגל להסיר עיניו מיופיים של הפרחים בגינה, מעושרה של הצמחייה ורב גוניותה. אין להתעלם גם מפינות הקסומות החבויות בין עצי הפרי ומבעלי החיים היפים והנדירים בביבר שהקים.
אהבה ואהבת המולדת של בני מציפה את מעשיו.
לפני כארבע שנים החל בני לצייר והצטרף בהמלצתה של ציפי יפעת לכיתת האמנים של הצייר הידוע יואב שועלי בגבעתיים.
הוא נהג להגיע לסטודיו לאחר יום של עבודה מפרכת כחקלאי, ולמד בשקדנות ובחריצות המאפיינים אותו.
בני כבר הציג את עבודותיו חמש פעמים בגלריית האגם ברעננה, בבית הירוק באוניברסיטת תל אביב, ובתיאטרון ירושלים.
 |
| נוף ערפילי |
"אני עוסק בנושאים שונים על מנת להכירם" מצהיר בני, ואכן המסורת והעבר היהודי מונצחים על הקנבסים בדמויות בלבוש מסורתי לצד פורטרטים של דמויות אקזוטיות. סמטאות בערים, נופים כפריים ובתים ישנים מצוירים לצד שבילים ונופי יער שונים, זרימת פלגים ונחלים, אגמים, נוף ימי, כלי שיט ומצוקים.
מקורם של הציורים משתנה. יש המעוגנים במקומות קיימים אשר אותם ראה בני בטיוליו בעולם, בארץ, בגינתו או בביתו, אך יש והוא קורא דרור גם לדמיון. בין הנופים והאפיזודות המצוירות מצויים מרחבים שאינם קיימים. עתה משצוירו – נראותם מאוששת ומבססת את היותם ולו רק על הקנבס. כך מנציחים הציורים הססגוניים המוארים ומלאי החיים את הטבע והטבעי.
סגנון הציורים נע בין הנאיבי והנטורליסטי והם מבוצעים באפן מדויק מלוטש ומוקפד.
ניתן להבחין באלמנטים קומפוזיציונים המנתבים את המבט המתבונן. המסר הנובע משדר נמרצות, בהירות, ישירות, כנות וחד משמעותיות.
על הסדרת המבנה המאוזן והממורכז אחראים נתיבי זרימת המים, עיקולי הדרכים והשבילים, הגשר, ומיקומי האובייקטים השונים על הבד המצויר, המאפיינים גם את חיפושיו המתמידים אחר דרך ומשמעות.
מבטו של בני מתחיל עתה להתמקד. מתוך ציוריו הנובעים מחיי היום יום ומהשגרה הוא מנהל שיח בוגר, ומצליח להביא לידי ביטויי מחוזק ומהודק מבחר דימויים המתייחסים לעולמו המוכר והאהוב.
עצי התפוח, האשכולית והאבוקדו הצומחים בגנו, מטופלים במציאות באהבה ואפן אישי ומניבים שפע של פרי, מקנים עתה לעצמם את מקומם המרכזי הראוי להם גם על הקנבס.
בתהליך אבולוציוני ובלתי מודע זה, כפי שגם הגיוני שיתרחש בשלבי היצירה, מוצפות תובנות חדשות אצל האמן והחקלאי.
באפן זהה המשמעות הנושאית הנובעת מהעיסוק באובייקטים פשוטים שקבלו את מלוא הבמה והחשיבות הראויה להם, הופכת בד בבד לביטוי סגנוני חדש ולמארג ליצירה ההולכת והמתפתחת.
 |
| הזמנה לתערוכה |
https://www.youtube.com/watch?v=EvDA1w19FuQ&feature=youtu.be
