החוג לאמנות בהתמקדות מדיה דיגיטלית.
Noga Melamed Barzilai עוסקת בנושא ספורט הכדורגל בעבודת המיצב שיצרה. התבוננותה בתפקיד הצופה, משתתפת בעולם שתפש מקום מרכזי בזוגיותה. לא רק שאינה אדישה, מתעלמת או מרחיקה, אלא להיפך, היא מקרבת לליבה את המתחולל על מגרש המשחקים, מקום המשקף במידה רבה את התמורות בחיי היום יום בארץ ואת ההקבלה למגרשה הביתי.
מלמד- ברזילי יצרה את מעונה במבואה מלבנית. השמים מבצבצים מתוך הקובייה הלבנה המכנסת פנימי וחיצוני. דלת רחבה מזמינה את הקהל אל חללו הפנימי של המיצב, בדומה לאופן שהכניסה את עולם הכדורגל לביתה, שם הוא מתארח בין הקירות הלבנים. וילונות בוהקים המקרינים נשיות וחיוניות, מסמנים את הכנסת האורחים לה זכה המשחק בליבה, וחוליה שנוספה לעולמה ולחיי זוגיותה. ביחד נוצר המרחב הייחודי של התא משפחתי.
רצפת הבית עשויה מרבד דשא סינטטי ירוק, המדמה את משטח הדשא עליו מתרחש משחק הכדורגל. הבית מרוהט בטריבונת בטון מוגבהת, עליה ניצבים שני כסאות פלסטיק אדומים מקוריים. הללו שימשו את בני הזוג מלמד-ברזילי לישיבה ולצפייה במגרש המכתש בגבעתיים, שנהרס לטובת עסקי נדל"ן מקומיים משגשגים.
הכסאות אוצרים לתוכם את כל השייכים לתחום: שחקנים, מאמנים, שופטים, עסקנים, אנשי תקשורת אך בעיקר את האוהדים המכונים: "השחקן ה-12" – בלעדיהם לא תתקיים חווית המשחק. האוהדים מעצימים את תרבות הכדורגל באמצעות פעילויות אקטיביות שהמניע להם מצוי לעיתים על גבול המיסטי. עתה בנוכחותם הנעדרת, הם ניצבים זה ליד זה, כשתי קבוצות הנאבקות זו בזו. נראה שהמאבק הוא המקיים את התחום, אך גם מייצג את הבעיות שמוצפות מתוך המבנה המשפחתי המורכב.
קיר המבואה מעוטר בצילומים וביניהם טקסטים בעלי משמעות כפולה. אוהדי הכדורגל מעודדים באמצעותם את קבוצותיהם, אולם אותם משפטים מוכרים גם כבטויי אהבה בזוגיות האנושית.
יש להתקרב לריכוז הצילומים הממוסגרים מאלבום התמונות המשפחתי המדומיין של בני הזוג, על מנת להבחין בדימויים מעובדים של הקולוסאום – האמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה ברומא, עמית היסטורי שהתאזרח גם בישראל. הדימויים שעל הקיר מרוקנים כמעט מזכר המקום ומותירים רק קווי מתאר לבנים עדינים הנרשמים על גבי שחור העבר. זיכרון עמום זה נטען במשמעות מחודשת לאור מעשי האלימות המתרחשים כיום על מגרשי הכדורגל.
 |
| צילום:דבורה בוצ'מן |
