דבורה בוצ'מן עיצבה שמונה איורים לגיליונות בולים של זיכרון, וכן עיצוב גיליונות לסדרת בולים קבועים עבור השירות הפילאטלי בקניה. הסדרה מופקת שוב במהדורה מחודשת שכוללת גם עיצובים שלא הודפסו בפעם הראשונה. כן עיצבה גיליון בולים חריג, ארבע גלויות מירב, ושתי מעטפות היום הראשון עבור השירות הבולאי בישראל.
בשל טבעם החינוכי של בולי ההנצחה שאותם אנחנו לא רק רוכשים או אוספים, נדרשת הצגת תכנים אינפורמטיביים למסמך שמצורף לכל מהדורה ביום הראשון להופעת הסדרה.
לתפקיד זה היא מביאה דבורה את מומחיותה במידענות, וזו מאפשרת לה לאתר משאבים לכיסוי יצירתי ומדויק יותר של הנושא ומעשירים גם את יצירות האמנות המוטבעים בבוליה.
לצורך ביצוע הפרויקטים הללו נדרשת הכנה מסוגים שונים. תהליך העבודה כרוך לעיתים במחקר מול מומחים שקשורים לנושא ספציפי זה או אחר. בסדרות מסוימות נדרשו טיסה ונסיעות למקומות שונים. התקיימו פניות, פגישות והתכתבויות עם גופים וארגונים שונים. נערכו שאלונים לגורמים הקשורים לנושא הסדרה, ועוד.
האינפורמציה שנאספה סופקה למהדורות שבצעה, מעבר לנדרש על ידי לשכות הבולאות, ועל מנת להגיע לתובנות נוספות טרם העיסוק בהמחשה.
תהליך העבודה כולל את הכרת החמר הקיים. כלומר – התבוננות במירב הסדרות הזהות או הדומות שבוצעו בארצות שונות. כיום פשוט מקליקים ונכנסים לאין ספור של אתרי אספנות באפן דיגיטלי. אך בשנים בהן עסקינן – נרכשו סדרות שונות בחנויות בולים לצורך בחינתם בדקדקנות על מנת להבין את התחום ולא לחרוג מדי באמביציות אמנותיות. לאחר שהסדרה אשר הוזמנה בוצעה – עברו הבולים שלוקטו לאוסף המתהווה של רוני – הבת המתבגרת וכיום אספנית בולים מקצועית ובלוגרית בנושא. כך עזרה ההתבוננות במיקום הסדרה החדשה, ההשיק ושיקפה את השקפת האמנית ואת סגנונה האמנותי.
במקביל נערכו צפייה והתרשמות מדימויים קיימים ורישומים של הנושא, בוצעו צילומים עצמיים. נוספו לכך סיורים בטבע, בגני חיות, ביקורים במוזיאונים ייעודיים בנושאים הרלוונטיים, ופעילויות שונות להבנת התחום.
לעיתים, לעומת עבודות הרקע הממושכות – ציור הבולים היה קצר וממוקד. כל יצירה בוצעה בצבעי אקריליק על גילמן שגדלו פי 16 מממדיי הבול המודפס.
על דף שקוף בגודל זהה הודפס הטקסט שנדרש לזיהויי הבול וערכו הכספי. בישראל נכלל גם שם האמן בבול, אך בקניה פרטיו נוספו רק באינפורמציה שהופקה במסמך מעטפת הזיכרון של היום הראשון.
היצירה הוכנסה לאלבום הגשה בשני רבדים. העיצוב הגרפי ומעליו שקף אינפורמטיבי שנכלל בבול.
מעטפת ההגשה כללה גם סיכום קצר אינפורמציה כללית בו תואר הנושא הספציפי של כל בול.
העבודות נמסרו לאנשי המשרד הפילאטלי בניירובי, או ביפו. לימים נשלחו העבודות המוגמרות שיועדו לקניה בטיסה – בעזרת ידידים טובים, והם דאגו להעביר את העבודות למשרד הנדרש.
בתהליך ההפקה על משרד הדואר לאשר את התזה והרישומים הנלווים במכתב המצורף לעבודת האמן. המשרד בודק ולעיתים מחזיר לתיקונים, כשיש שינויי בערכי הבולים או שמתגלות שגיאות במנוחים שונים. למשל: שמות הציפורים בשפה הקיסוואהילי התחדשו, ומונחים לועזיים דוייקו.
במידה והזמן הסתיים טרם בוצעו תיקונים כנדרש, קיים מצב שמשרד התקשורת לא יפנה יותר לאומן הפרובלמטי גם אם ישתמשו בעבודתו מחוסר ברירה. תהליך התיקונים עלול לחזור על עצמו מספר פעמים עד שמשרד הדואר והלקוח, המסחרי במידה וקיים, ירוצו. לאחר סיום העיצוב מועברת סדרת הבולים להדפסה ולהפצה.
ההיסטוריה
כציירת שזומנה לראשונה על מנת לפתור בעיה שהתעוררה בשל אי הצלחתו של אמן קודם לבצע את עבודתו כנדרש על ידי הגורמים האחראיים, לא היה לאמנית כל מורה או מדריך, להפך, היה אילוץ של הזמן הקצר מאד שעמד לרשותה על מנת לסיים את כל הכרוך בהפקה ובעיצוב. ניתנו לה רמזים קלושים על אופי העבודה, ולא הייתה לה אינפורמציה על הנושא.
על מנת להרחיב את גבולות תחום הפקת הבולים בו הייתה מעורבת, נבנו תהליכי היצירה באפן אינטואיטיבי, בניסויי ובתהייה. כיום אספקת מוצרים נוספים מעבר לסדרת הבולים נטו, תוך כדי עמידה בלוח הזמנים – נעשית באמצעות שימושי מחשב הנרחבים.
כציירת היא השתמשה באותיות לטרה-סט שהיו שנואות עליה אך הכרחיות להפקת הכתוביות על כל בול. מאידך היה לה יתרון בולט בחלק הגרפי. בולים תקופתיים רבים אופיינו בעיצוב שבלוני – אך היא השתמשה בידע ציורי אישי, בעת בו טרם הוחל מכלול שימושי מחשב וטכנולוגיות לסוגיהן.
"בשנות השמונים המאוחרות המחשבים האישיים החלו לאכלס בתים רבים, וביתנו ביניהם. רכשנו תוכנת ציור ראשונה שיצאה לשווק" ('PAINT BRUSH' בה ניתן היה לעצב גם מגוון אותיות באמצעות המחשב.)
כיום יישום זה נחשב כמוגבל בביצועיו ומצורף לכל חבילת אינפורמציה הנלוות לרוכשי מחשבים.
באותם ימים, לא ניתן היה להדפיס ישירות טקסטים על שקפים. לכן היא השמשה במכונת צילום חדישה ויחידה שהובאה באותם ימים לעיר ניירובי, במקום בו התגוררה דבורה באותם ימים.
חיבור זה שנראה כיום מגוחך ומסורבל, היווה שינויי ופתרון טכנולוגי אידיאלי – בשלבו שני סוגי טכנולוגיה מתקדמים, ונתן תוצאות אופטימליות של כתב מדויק ואחיד – שאפשר חזות אחידה לסדרת הבולים השלמה.
מאוחר יותר העדיפה האמנית לשלב כתוביות צבעוניות על גבי הבולים במקום בצבע שחור חד-גוני. הבעיה הפכה להיות מורכבת יותר בסדרות הבאות כאשר נתבקשה גם לצרף סמלים שונים ומסובכים בסדרות מוסדיות שונות אותן בצעה. גם אם נמצא סמל כזה או אחר – לא תמיד "קלעה למטרה". לפיכך נאלצה להמשיך ולחפש אנלוגית את הנדרש כדי לערוך שינויים מתישים ומייגעים מסוגים שונים.
שוב נחלצה הטכנולוגיה לעזרתה. עתה ניתן היה לצלם ולשכפל אותיות על שקף, וכן לקבל אינפורמציה ב…פקס.
לא עבר זמן רב עד שהופקו שקפים במדפסות הצבע הראשונות. ציוד חדיש זה הגיע למספר מצומצם של חברות מסחריות ואפשר להעביר להפקה מסמך מהמחשב הביתי על גבי דיסקט נייד שעליו נשמר.
לאחר הפנמת השימוש בציוד ביתי במדפסת ובסקנר שמחוברים למחשב במערכת מולטימדיה, נפתרה 'בעיית' הנגישות והמודל הקפוא*. פעילות אינטראקטיבית מלווה באפשרות לשינויים בקומפוזיציות עד למציאת פתרון – נעשית במהירות ובקלות רבה באמצעות שימוש בתוכנות מחשב ידידותית שאינן דורשות תחכום רב.
(*כל שינויי בקומפוזיציה היה כרוך בתהליכים מסובכים).
