תערוכתה של שרית גיא – "טביעת אצבע: חיבורים, חלומות ובשלות" אוצרת – דבורה בוצ'מן

פתיחה חגיגית 21 מרץ 2023 , 19.00.

נעילה 11 במאי 2023

גלריית עדי, מרכז קהילתי שז"ר גבעתיים

שרית נולדה כשרה קורנפלד בתל אביב המושלגת בחודש פברואר 1950. היא גדלה בגבעתיים ברחוב צה"ל בבית שממוקם בקטע שללא מוצא במעלה גבעת קוזלובסקי. עולמה כילדה התמקד במשחקי שנות החמישים שכללו: קלאס, מחבואים ותופסת. בית הספר היסודי ליד ביתה בו למדה היה בית ספר "כצנלסון", שם אהבה שרית  בעיקר את שיעורי הספורט, הציור, ריקודי העם  ואת…ההפסקות.  

כמו  "ילדות טובות גבעתיים" כמוה, הייתה גם שרית חברה בתנועת הנוער: "הנוער העובד" – קן בורוכוב.

החל מגיל צעיר התגלה אצל שרית הכישרון היצירתי והנטייה לאמנות. למרות שעניין זה והעיסוק בו היה כרוך במאבק עם ההורים שהיו פליטי שואה אשר חרדו לעתיד בתם. בבית ספר תיכון בו המשיכה ללמוד היה: "ויצו צרפת". האם התעקשה ששרית תלמד פקידות בבית ספר מקצועי כיוון שלא שמעה על 'גרפיקה' מעודה, והייתה משוכנעת ש'פקידות' הינו המקצוע שתומך בכבוד בבעליו, האם נהגה לשאול: "איזה פרנסה תצמח לך מציור?" שרית למדה במגמת הגרפיקה. שם גם למדה תולדות אמנות, ציור, רישום ופיסול שהיו שיעורי חובה. למרות שהלימודים היו כרוכים במאמץ בשל יום הלימודים הארוך, והכנת העבודות הרבות לאחר שעות הלימודים – שרית אהבה מאד את בית הספר. היא נהנתה מאד בשנים בהן בילתה שם מאווירת החופש והיצירה. כן קסם לה מאד העידוד שקיבלה ממוריה.  

בגיל 16 זכתה בפרס מטעם "קרן שרת לאמנים צעירים" – תחרות אליה ניגשה בהמלצת מוריה.

בעת לימודיה בבית ספר התיכון עסקה שרית גם ברישום, בפיסול ובקיימות. עבודות פיסול ותרגילי רישום כגון סדרת "גן-חיות" – נשמרו אצלה עד היום. בחופשות שקיבלה היתה מועסקת במשרדי פרסום וסטודיו שונים במגוון נושאים. כך מצאה עצמה עובדת עם עיתונאית האפנה 'ריקי בן ארי' בעיתון "לאישה", עם הפרסומאי 'יוסף בס' שהיה בעל אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל של שנות השישים והשבעים, ואצל הגרפיקאי 'דן ריזינגר'. 

הלימודים ב"וויצו צרפת" היו ביטוי למרדנות. כך שרה וחברתה הטובה 'אילנה' עיברתו את שמותיהן לשרית ולאילנית.

ב'שירות הצבאי' רצתה שרית לשרת רחוק מהבית, אך לימודיה בבית ספר התיכון  הכתיבו את הצבתה בצה"ל כגרפיקאית במחלקת הדרכה במחנה המטכ"ל בתל אביב. שם היא עסקה בעיצוב חוברות הדרכה, במערכי שיעורים, במפות ובתרשימי קרב – עבור מחלקת ההיסטוריה ויתר הצבא.

כששוטטה עם אמה בת"א ברחוב אלנבי ביום בהיר אחד, פגש אותן 'יוסף בס', שמשרדו מוקם בקרבת מקום, ואצלו עבדה שרית לפני הגיוס. הוא רצה להחמיא לה אמר לאמה ששרית מוזמנת לעבוד אצלו לאחר תום השירות הצבאי. "כן" ענתה האם: "אבל לא במשכורת ששילמת לה כתלמידה". מענה זה היווה ניצחון על אמה והוכחה ניצחת שאכן אפשר להתפרנס מגרפיקה!   

אחד האירועים בזמן שירותה בצה"ל היה מקרי לחלוטין וסייע להכתבת מהלך חייה. באחד מסופי השבוע, כמו חיילים רבים באותה תקופה, עמדה שרית בטרמפיאדה בסמוך ל'קריה" והמתינה להסעה. במכונית שעצרה הנהג היה גבר מבוגר וחביב שפתח בשיחה מנומסת ושאל: "לאן מועדות פנייך? מה עיסוקייך בצבא?…" כשציינה שרית שהיא גרפיקאית, שאל אם היא מכירה גרפיקאים בישראל. כשנקבה במספר שמות והוסיפה שיש גם שני אחים גרפיקאים ידועים שאת שמם שכחה. השיב הנהג: "נעים מאד. אני "גוטה", אחד מ"האחים שמיר". כשתשתחררי מהצבא את מוזמנת לעבוד אצלנו".        

ואכן, עם שחרורה מהשירות הצבאי בשנת 1970 החלה שרית לעבוד בסטודיו לגרפיקה "האחים שמיר". היה זה הסטודיו שעיצב את סמל המדינה, את שטרות הכסף והבולים הראשונים של ישראל ועוד…

במסגרת עבודתה שם עסקה בעיצובי לוגו, סמלים, כרזות, עלונים, בולים ומודעות.  בתקופה בה עבדה עסק המשרד גם בעיצוב כרזות ובולים לשוק הבינלאומי. לרגל החידושים בתקשורת  באירועי "שנת התקשורת הבינלאומית", עוצב בסטודיו בול עבור המדינה האפריקנית "טוגו", ושרית שימשה בבול זה כדוגמנית שאחזה בשפופרת מכשיר טלפון לחצנים חדיש אשר הוחדר לשוק באותה עת במקום טלפון החוגה הקונבנציונלי.

לאחר לידת בנה השני עזבה את מקום עבודתה כדי לטפל בילדיה. בסוף שנות השבעים חזרה לעבוד במשרדי פרסום וגרפיקה שונים. כך עבדה כגרפיקאית במשרד הפרסום "אריאלי", ב"סטודיו אוטו וליש" (שעיצב את מגילת העצמאות, כרזות שונות ושטרי כסף של מדינת ישראל), ב"מכון לפריון העבודה והייצור", ב"סטודיו ניסן לוינגר" ועוד. היא התקדמה והייתה למנהלת סטודיו, קיבלה עובדים חדשים, בחנה את כישוריהם וכו' ומעל לכל – יצרה!

תמיד, ובהפסקות קצרות מפעם לפעם המשיכה שרית לעסוק גם בציור. היא למדה לצייר בצבעי שמן, בעזרת מכחול ובשפכטל, בנושאי תוכן בהם לא  עסקו בבית הספר.

בתחילת שנות האלפיים החליטה לפרוש מעבודתה כגרפיקאית והתחילה להקדיש את זמנה לציור. כיום שרית יודעת  שתמיד חיפשה את דרכה בציור ואת טביעת האצבע שלה. המיומנויות של היותה גרפיקאית באות לידי ביטוי בציוריה. היא נעה בין הגרפי המדויק והמתומצת לבין המופשט והמתפרץ.  

עבודותיה עשירות הצבע שמאופיינות במגוון נושאים וחומרים מתקופות שונות. במגוון זה ניתן לראות ציורי אווירה עם נטייה גרפית מובהקת, לצד ציורי נוף ודומם פיגורטיביים נטורליסטים. הקומפוזיציות המופשטות שלה מושפעות מעברה העשיר כגרפיקאית יוצרת. מרבית הציורים מבוצעים בצבעי שמן או באקריליק, במכחול, בשפכטל ועל קנבס.

זו היא תערוכתה הראשונה ומוצגות בה רק חלק קטן מעבודותיה כשהן דוגמות את מגוון יכולותיה העשיר כאמנית, ואת השינויים האמנותיים שחלו בעבודותיה בתקופות חייה השונות.

מגזין גבעתיים פלוס 104