גלריית תפוח פיס יפו – אפריל 2013
עבודותיה של גולדפרב נבחרו לייצג בדרך משל ובאלגוריה את שברו ותקומתו של העם היהודי. האמנית נולדה בשנת 1942, עת השלטון הבריטי בארץ ישראל. באותה שנה: הוטבעה אוניית המעפילים סטרומה שנשאה 760 פליטים יהודים אשר ניסו להימלט מזוועות מלחמת העולם השנייה. הוקמה הבריגאדה היהודית לתפקידי שמירה במצרים ובצפון אפריקה. ראשי ההסתדרות הציונית בניו-יורק החליטו לדרוש ריבונות יהודית בארץ ישראל. אברהם שטרן (יאיר), מנהיג ארגון המחתרת הציוני הלח"י, נרצח על ידי שוטרים בריטים, ועוד.
סגנון עבודותיה האקספרסיבי מבטא התפרצות רגשות שנתפסת בתודעת האמנים.
הסגנון האקספרסיוניסטי באמנות התפתח בין השנים 1905-1925, תקופת מפנה המאה העשרים. בעיקר בתרבויות דוברות גרמנית (גרמניה, אוסטריה, שווייץ, וחלק מצ'כיה). עת של חולשה כלכלית ומדינית שהובילה להתעצמות משטרים טוטליטריים. אנטישמיות התפרצה. הספר הגזעני "מיין קאמפף" התפרסם. הללו היו בין ציוני הדרך שדרדרו כדור שלג מתעצם של שנאה וטירוף בעולם ולאכזריות, שמד, ושואה.
הציורים כוללים דמויות, פורטרטים גדולי מידות וקטעי נוף, מצטיינים במשיכות מכחול קצובות. הנגדה בין משטחי צבע עזים או העכורים. קווי המתאר גסים, דרמאטיים, זועקים ואלימים. הם משקפים תחושות ככאב, ייאוש וחרדה. הללו טבועים בפניהם ואף בחיוכיהם העגומים והמעוקלים של הדמויות השונות. יש עריצים, אחרים, מושפלים ומנודים, נשמות מסוגננות ומעוותות צורה – שארית פליטה עקורה.
המתבונן חש בניכור, בקיטוע, בדידות ובחסר יציבות ובאי שייכות בין האובייקטים המצוירים לסביבתם. הבתים נטושים ומעוקמים. הנופים עגומים ושבורים. אולם פרורים וחלקיקים שנותרו, מועמסים על עגלות, יתחברו וירכיבו את סביבת התקומה.
 |
| אסתר גולדפרב צילום: דבורה בוצ'מן |
גולדפרב השתלמה ולמדה אמנות אצל הציירים: שמעון אבני והלני שמאי, הפסלים: טבת, אהרון (ארהל'ה) מרום ז"ל, וגדעון קריא. היא הציגה תערוכות יחיד בתיאטרון ירושלים, בתיאטרון היהלום, בגלריה במעגן מיכאל, ובמגדל חב' המחשבים וורניקס.
חברה באיגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן.
אוצרת: דבורה בוצ'מן.
נעילה: 7.5.2013
