|
גלריית 'עדי' במרכז קהילתי שז"ר יבניאלי 30 גבעתיים מתכבדת להזמינך
לפתיחה חגיגית בתערוכת הצייר:
אראלי דויטש – 'ידיים' |
|
|
|
|
|
ביום ב' 15 באוקטובר 2018 בשעה 19:30
תכנית בערב הפתיחה
התכנסות, כיבוד, ברכות
נגינה: רביעיית הג'אז "אנרג'אז"
אוצרת התערוכה ומפיקה: דבורה בוצ'מן
שעות פתיחה: א'-ה':07:00-22:00
סיום התערוכה: 19.11.2018
על האמן ועל התערוכה: "ידיים"
אראלי דויטש נולד בשנת 1940 כאח תאום של חגי. האם, הנרייטה קולמן דויטש ילידת צ'כיה סיימה לימודי אמנות בברטיסלאבה והייתה ציירת ופסלת. האב היה קבלן לעבודות בידוד.
המשפחה התגוררה ברחוב אילת 35 ביפו. הם עברו לתל-אביב והתגוררו ברח' אליפלט 32. המשפחה נאלצה לעזוב את מעונה לחצי שנה משום שהמקום הפך לגבול ולמסוכן למחיה. אחרי המלחמה הגיעו לגבעתיים לרחוב ניצנה 4, והמקום הפך למעונם הקבוע.
התאומים למדו בבית ספר תחכמוני ובתיכון אורט סינגאלובסקי. אראלי למד במגמת חשמל, והאח חגי – אלקטרוניקה.
בשרות הצבאי היה אראלי חשמלאי טנקים. הוא המשיך בלימודי הנדסאות מכונות, פתח עם דודו מפעל תכנון ובניית מכונות, עיבוד מתכות, עיבוד שבבי וייצור רוטרים של טורבינות להתפלת מי-ים. המפעל נקרא:"בן יעקב – דויטש אראלי" והיה קיים כ 50 שנה ברחוב נחלת בנימין 155 ת"א. בשנת 2011 המקום נמכר ונסגר, ואראלי יצא לגמלאות.
לפני כחמש שנים החל אראלי לעסוק בתחומים מעשירי נפש כגון שירה במקהלות. בד בבד למד לצייר במסגרת חוג לציור במועדון המורים הגמלאים בגבעתיים אצל הצייר צבי לנסברגר בשנים 2012 – 2013.
תערוכת יחיד ראשונה זו של האמן מתייחסת לידיים מהיבטים ומזוויות שונות. היצירות מצטיינות באופיין הנרטיבי. הן בוחנות דילמות מגוונות מחיי היום יום וזולתן.
הידיים – מושאי היצירה של תערוכה זו הינן איברים זוגיים של הגוף. כפילות זו ניתנת לזיהוי בציורים לא מעטים של אראלי. בתערוכה זו מיוצגות הידיים כאברים עצמאיים ללא חיבור לגוף.
הידיים אקטיביות, פעלתניות וטרודות בעשייה, כפי שגורס הביטוי: "ידיים מלאות עבודה". המבנה הייחודי שלהן מאפשר לידיים לשמש כלי לתקשורת ולהעברת מסרים. הן מדוגמות בזוגות אך גם כשתופיע יד אחת או ריבויי של ידיים – הן נתפסות על ידינו כדואליות.
יתכן שראיה מסוג זה נובעת מהיות האמן אח שיש לו תאום. כל אחד מהשניים משוקף על ידי יד אחת בקומפוזיציות השונות, כשיר לפעול אינטגראלית, אך גם להתקיים כיחידה עצמאית.
בשמות הציורים ניתן להבחין בהומור ובמחשבה המלווה את היצירה מרגע התהוותה. בתחילה נבנית תמה שהאמן רואה בעיני רוחו. עתה יבצעה על גבי הקנבס או הלביד בצבעי אקריליק הצבעוניות רפטטיבית ומייצרת עוצמה עצורה ונשלטת.
הקומפוזיציות מתכתבות עם סגנונות הציור המנייריסטי מתקופת הרנסנאס שהתאפיין בהקפדה על שלמות, הגזמה, עיוות ומלאכותיות מכוונת. כך גם לגבי הסוריאליזם שמציג מצבים בלתי הגיוניים ואובייקטים דמיוניים. (אמנים בולטים בזרם זה הינם כידוע דאלי ורנה מגריט).
הציורים מבוצעים בסגנון פיגורטיבי, נאיבי, מדויק ומוקפד ביותר. לא נעשה שימוש באנטומיה ובפרספקטיבה שמייצרת נקודת מגוז. אך אלמנטים שונים שמרכיבים את היצירה מכילים פרטי פרטים ומפיקים אפקט תלת ממדי.
היצירות מספרות סיפורים בהיתוליות משופעת ברגש ,ובנטייה לקריקטורה, לאיור ולגרפיקה. היצירות פרונטליות ונצפים בהן רק אותם פרטים השייכים באפן ישיר לנרטיב.
על התערוכה
 |
| "בראשית ברא את הידיים" 70×60 (2018), אראלי דויטש |
היצירה "בראשית ברא את הידיים" 70×60 (2018) הינו הציור שמאתחל את התערוכה ומסביר כיצד בקעו הידיים הראשונות כאפרוחים מביצה. היא נמצאת עדיין בסביבת התוהו ובוהו, טרם הופרד האור מהחושך.
ביצירה "מלקטת מוזות" 57×45 פונה אראלי לתשע המוזות על מנת שתסייענה לו במלאכתו, כפי שהיה נהוג ביון העתיקה. המוזות אלות היצירה, האמנויות והמדעים היו בנותיו של ראש האלים זאוס. עד היום המונח "מוזה" משמש כמילה נרדפת ל"השראה", במיוחד בחיבור יצירות של משוררים, מוזיקאים ופילוסופים. בציור זה מדוגמת יד שמפעילה טכנולוגיית לכידת פרפרים – על מנת לצוד את המוזות מרחבי השמים הכחולים. שמותיהן צפים באוויר ומאפשרים לנו לזהותן טרם לכידתן. עתה תובלנה לבצוע תפקידן על רצועה צהבהבה ומפותלת שנפרשת מעבר רחוק ואפלולי על מנת להאיר את חשיכת עולמינו ולזהור.
היצירה "אנטנת קליטה לאור הגנוז" 65×45 הינה ניסיון נוסף לתיאור היווצרותה של ההשראה. רקדנית הרוקדת במרכזו של מבוך כחלחל ומשובלל יוצאת מהחשך ומהעמימות בהם היא נמצאת. פלמינגו במעוף שאוחז בידה מחבר את ריקודה לאור השמים הגנוז, וביחד יבצעו ריקוד שמימי.
היצירות: "בעלת אוב" 30×40, (2017) ו"חורצת גורלות בקפה" 90×40 מתייחסות לעיסוקים שמשפיעים על גורלם של מי שפונה אליהם על מנת לקבל מענה לבעיותיהם. בעלת האוב מיוצגת בפנים בלבד, וזולתה חסרת פנים. קוביות המזל מופיעות על שולחנה של הקוראת בקפה, כולאות בתוכן אנשים וגורלותיהם. ראשה המאיים של בעלת האוב כשהן נתון בין חושך לאור. הוא נתמך בשתי ידיים כהה ובהירה. הן תומכות בראש וכן אוחזות בשני נחשים. בין ראשיהם הארסיים מצויה קובית מזל הרת הגורל. יש לציין שגם השמאנים הינם מכשפים בעלי כוחות ריפוי ומאמינים בנחש כסמל לשינוי ולמטמורפיזם.
הידיים ביצירות אלה מתקשרות לעבודה המבוצעת באופן אישי על ידיהן. לצבע הכחול והדומיננטי ביצירות אלה משמעות מיסטית שנקשרת להגנה מפני עין רעה. האחת היא מכשפה שמתקשרת עם רוחות המתים כדי לנבא עתידות ולייעץ לפונים אליה. כוחה והשפעתה גדולים והפנייה אליה מקובלת עוד בימים קדומים. בתנ"ך הגיע שאול המלך אל בעלת-האוב כשהוא מחופש, ובקש ממנה להעלות עבורו את שמואל הנביא מן המתים על מנת להתייעץ. הגברת האחרת היא מגדת-עתידות מרושעת שעוסקת באמנות ניחוש עתיקה וחוזה עתידו של אדם על פי המשקע שנותר בכוס קפה ממנה שתה אותו אדם שנלכד בכשפיה.
האמן מתייחס לאהבה וליחס שבין המינים במספר יצירות.
בעבודה "אהבה בעשן" 50×35,(2013) – צוירו מאפרה שמכילה בדלי סיגריות, יד גברית ויד נשית הנשענות על שולחן בפוזיציה קפואה ואדישה של עישון בעת שיח. יד נוספת מציתה להבה ומייצרת באמצעות עשן הסיגריות הסמיך מחול סוער של אהבה.
עתה, כשנוצר קשר, הוא מוסבר ביצירה הפרונטלית: "זיווג – חוט ומחט" 47×35 (2017). מתוך החשכה מגיחות שתי ידיים. יד של כלה אוחזת במחט. יד של חתן אוחזת בחוט שמושחל בקוף המחט, וביחד יוצרים קשר חדש. החוט העודף משרטט צורה של נוסחת האין סוף ומאיר את סביבתם באור כחול של בוקר חדש.
זוג מאושר רוקד בשמחה, ובמת הריקודים אינה אלא צלחת המורמת לשחקים. הנימוק לאושרם ניתן בכותר הציור המעוין: "כשהשפית מוצלחת שמח בצלחת" 42×42 (2016). יד מטופחת של גברת שאוחזת בצלחת הינה מאין "דאוס אקס מכינה", שמוכנס לסצנה על ידי הצייר ופותר כל בעיה.
בציור "הפסנתרנית מולטו ויווצ'ה" 35×47 (2013) מתבצע להטוט ידיים שמאפשר לפסנתרנית המכובדת המצוידת במנגנונים רבי ידיים לנגן בעוצמה וכן להיעזר ביד נוספת המדפדפת בין דפי התווים.
לעומתה, יצירה שמבוצעת על רקע לילה שחור קרויה: "לא את קובעת" 60×52. כאן מצוירת אישה בשמלה אדומה ובנעלי עקב שטובלת בגביע יין. היא מושיטה ידיה לעבר ידיים גבריות שמגיחות מתוך מסגרות מוארות וריקות של תמונות. הידיים משרתות אותה ומגישות לה כל מה שתחשוק בו. אך בחושך זה איננה מבחינה ביד האוחזת בגביע בו היא נמצאת ולמעשה מכוונת את כל העניינים.
היצירות "הגולם קם על יוצרו" 4060 X ו "מריונטות" 60×40, עוסקות בכוח. הן שואלות מי מפעיל את מי. האם כוח המחשוב חזק מיד האנוש שמפעילה אותו בדומה לידיים המצויות מאחורי הקלעים שמפעילות את הידיים הפועלות על הבמה בתיאטרון הבובות.
ביצירה "עלה בידו עלים" 60×46 (2013) צמח מופלא נוצר בין שתי ידיים מעל משטח אליפטי כפול ושקוף. ענפיו הנם ידיים ירקרקות שאוחזות ושולטות בעלים. הן תשחררנה אותם לנשירה בבוא העת.
היצירות: "בחר נקודת מבט" 30X50(2018), "צומת עבר-עתיד" 60X40, "עצר בזמן" 57×46, ו"סוחט זמן" 60×50 (2018), עוסקות ברגעי בחירה והחלטות על ציר הזמן. מהו הכיוון הנכון אליו יש לפנות כדי לא להיכנס ללימבו הכחול והחשוך? כיצד להגיע אל האור? האם להמשיך ולסובב את שעון החול יומם ולילה? או יש לשנות עמדה. האם לעצור פעילות בעייתית במדבר יוקד? האם הידיים הפעלתניות והחרוצות זקוקות לעצה? האם הן באמת יודעות הכול?
חמדנות, רדיפת ממון וכוח מזויפים מרוכזים בידיו העצומות של הנדלניסט ביצירה הצינית: "הכול שלי מהבית" 60×50 (2018). בניינים ומגדלים פורחים באוויר ועפים לזרועותיו, אך הוא רוצה עוד.
ביצירות: "אקדח מעשן" (התחממות גלובאלית) 60×50 2017, ובציור "הכועס את גורלו חורץ" 42×42 (2015) – אוחזת היד באקדח מעשן. יריית המהמר על עצמו בעקבות כעס על הפסדיו במשחקי קלפים, מתכתב עם האדם המזהם את כדור הארץ ולמעשה גם במקרה זה מתקיים תהליך של התאבדות. אראלי ממחיש את הפשע הנגרם לחיים על פני כדור הארץ ועוסקים בהימור על חייהם כשהם מזהמים את הסביבה וגורמים להתחממות גלובאלית.
אל השכלתני והמדעי מגיע אראלי ביצירתו: "חוקר מוח בוחן גנזי נסתרות " 60× 45 (2018). יד אוחזת במוח המסתורי שנצבע בכחול. עתה תבצע היד את בדיקותיה על מנת להגיע לתובנות רבות יותר על מהותו ופשר מעשיו של האדם.
 |
| מערבולת קונטרסטים 50×35, 2013 אראלי דויטש |
"מערבולת קונטרסטים" 50×35, (2013) ו"שיתוף פעולה בין גזעי" 60×50 הן שתי עבודות בהן מופיעות ידיים צבעוניות כמחאה על הגזענות שאין לה תכלית ופתרון. שני פורטרטים חצויים: לבן ושחור מצטיירים בידי שתי ידיים בצבע המהופך. המלאכה נעשית ברקע של אליפסה כחולה ומסתורית שנחצית שוב ושוב. צורה זו מתכתבת עם הלבירינת שמופעיו החלו לפני כ 3000 והינם אליפטיים או ריבועיים. ביוון המיתולוגית מי שטעו בשבילי מבוך הלבירינת המפותלים והרבים נלכדו ונטרפו.
ארבעת הידיים שאוחזות זו בזו על מצע אליפטי ירקרק שטוף שנאה, מרמזות על בעיה שפתרונה אינו מתאפשר, ולהיפך, סחרור שבלולי במרכז הציור מעיד על כניסה למבוך מבלבל ומטעה וחוסר יכולת להשתחרר.
 |
| ימיו ספורים 60×40, אראלי דויטש |
בציור "ימיו ספורים" 60×40 (2013) יושב קשיש בודד בכיסא גלגלים בקדמת חדרו. הקירות סדוקים וצהבהבים מיושן. הוא תולש דף יומי אחרון מלוח השנה. יתר הדפים שנותקו עפים מחלון חדרו החוצה לעבר החשכה שמצפה גם לזקן. במקום בו היה תלוי לוח השנה מבצבצת גולגולת מפחידה. ידה האוחזת במזוודה מושטת לעבר הסב המופתע ומאיצה בו לצאת לדרך. מחוגי שעון האורלוגין מורים על השעה האחרונה שהגיעה. אך הזקן אוטם את אזניו ומסרב לעזוב.
ב"בית דין של מעלה" 60×45 (2013) – אוחזת יד האל באצבע ערטילאית אחת את מאזני הצדק החומים. ידי הסנגור מבצבצות מהצד הימני של המאזניים ומבקשות רחמים. מצד שמאל יד מאשימה של הסנגור. האחרת קפוצה ואינה מוותרת. כך נחרץ גורלו של בעל הידיים האזוקות אשר מתחנן על נפשו. פיסת שמים כחולה שהקיפה את האזוק מתמוססת והחושך יתפוס את מקומה.
