שושנה שטטר 'מה רואות עינייך' – תערוכת נופים ופורטרטים – אוצרת דבורה זמל בוצ׳מן

גלריית 'עדי' יבניאלי 30 גבעתיים מתכבדת להזמינך לפתיחה חגיגית בתערוכת הציירת  שושנה שטטר – 'מה רואות עינייך'  ביום ב' 8 באפריל 2019 בשעה 19:30 אוצרת דבורה בוצ'מן
פתוח בימים: א'-ה' 10-20 עד 26 מאי 2019  על האמנית שושנה שטטר

שושנה, תושבת גבעתיים משנת 2009, נולדה בסטלינבד – עיר הבירה של טג'יקיסטאן שנקראת כיום דוּשָנבֶּה. ההורים משה ויוכבד פוזננסקי הגיעו למקום עם בריחתם מפולין בשל הכיבוש הגרמני בשנת 1939. המשפחה שהתה בברית המועצות לשעבר עד תום מלחמת העולם השניה, מועד בו חזרו ונדדו ברחבי אירופה דרך פולין עד שהגיעו למחנות העקורים בגרמניה, על מנת להגיע לארץ ישראל.

בשנת 1947 עלתה המשפחה לארץ ישראל באניית ההעפלה "אקסודוס" (יציאת אירופה תש'ז). הבריטים שעקבו אחר האניה, פתחו באש, ולאחר מאבק מר גרשו את המעפילים בחזרה למחנות מעצר בגרמניה. 
בכנס מרגש זה שנערך בחיפה לאחר 70 שנה והכחשתו של הנושא הקשה – שוחרר הצורך לנבור בעבר.

האניה אקסודוס היא זו שתפתח לשושנה טריגר לציור. ביצירתה זו חלקים יבנו סיפור. דמות האמנית מוצבת בשבר אשר נוצר בעקבות מאבק בו נפגעת האניה. שושנה הילדה בת ה7 תהיה גם בת 70 והקולאז' יהפוך לציור.

 משפחתה של שושנה הוחזרה למחנות העקורים בגרמניה. עם קום המדינה, בשנת 1948הגיעו למחנה עולים בפרדס-חנה בישראל. האב, ספר במקצועו עבד במפעל פיניציה. ההורים, שורדי השואה, וויתרו על הכל. הם גוננו על הילדים ועשו הכל למען השכלתם ולמען לא יחסר להם דבר.

לימודים

כך הגיעה שושנה בת ה8 לעיר חיפה ולמדה שם בבבית ספר יסודי: "עממי א". בכיתה ד' מורתה מביאה לכיתה צמחים ושושנה נישבתה באהבתה לצמחיה ולטיולים בארץ.

היא ממשיכה ללמוד בבית ספר תיכון: "הריאלי" בחיפה במגמה ביולוגית, בתוספת של למודי העשרה בתולדות האמנות ובציור.
בשנת 1959 עברה לירושלים. שם התגוררה במשך 50 שנה במקומות שונים, והמקום האחרון היה בקריית יובל. שושנה למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לכל תאריה השונים.   בשנת 1962 בוגרת במדעי הטבע B.Sc. בפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע בלימודי זיאולוגיה, בוטניקה וכימיה. במקביל סיימה לימודי תעודת הוראה לבתי ספר תיכוניים מטעם בית הספר לחינוך של האוניברסיטה ומשרד החינוך. 

בשנת 1965 – תעודת מוסמך M.Sc. בלימודי זיאולוגיה.
בשנת 1986 – תעודת ספרן מוסמך בבית הספר לספרנות.
בשנת 1998 – דוקטורט לפלוסופיה Ph.D. על התזה שלה בנושא עבודות גמר בביולוגיה בארץ – מטעם הוראת המדעים.

עבודה

שושנה עבדה תמיד בהוראה. בשנת 1962 עסקה בהוראת ביולוגיה בבית ספר התיכון בקריית מוצקין. בתקופה זו היא שולבה בצוות שהכין תכנית לימודים חדשה לכיתות ט'

בין השנים 1962-1985 הורתה ביולוגיה בבית ספר תיכון ליד האוניברסיטה העברית בירושלים.
1986-2010 לימדה והיתה חברת צוות ללימודי ביולוגיה וספרנות במכללת דוד ילין בירושלים.
בשנים 1964-1965 היתה אחראית להפעלת צוות הביולוגיה לכיתות ז'-ט' לקראת הפעלת הטלוויזיה הלימודית בארץ.
במקביל להוראה בשנים: 1973-1980 היתה חברת צוות הביולוגיה באגף לתכניות לימודים של משרד החינוך.

בשנים 1981-1982 שהתה בשבתון בארצות הברית במישיגן, דטרוייט. שם למדה אמנות, ספרות, ספרות אנגלית ועוד.
במקביל להוראת הביולוגיה, פעלה בשנים 1963-1964בצוות מורים ארצי להכנת תכנית לימודים חדשה בביולוגיה.

בשנים 1995-2000 היתה אחראית על עבודות הגמר בביולוגיה בארץ, ליד הפיקוח הארצי על הוראת הביולוגיה משרד החינוך והתרבות בירושלים. בשנת 2001, בגיל 60 פרשה שושנה לגמלאות ממכללת דוד ילין בירושלים.

נישואין וילדים

שושנה נישאה בשנת 1965 לדר' מריאן שטטר. הוא עבד ב'הדסה ירושלים' במחקרים שונים בביוכימיה ונפטר בשנת 1995. נולדו להם שני ילדים: שרון ודורון וכן חמישה נכדים.  

אמנות

שושנה ציירה תמיד אך באפן בלתי רצוף בעיקר בשנות שבתון ובחופשות.    במשך כל שנות לימודיה בבית ספר התיכון הריאלי בחיפה, בחרה להשתתף בחוגי העשרה לתולדות האמנות וציור בהנחייתו של המורה והאמן דב מדזיני. בתקופה בה חיה בירושליים ציירה אצל האמנית חוה אפשטיין. בעת שהותה בארה'ב המשיכה שושנה וציירה בהנחיית שני אמנים.   עם הפרישה מהוראה חל המפנה אשר גרם לשושנה להתמקד בציור על בטויו השונים באפן מסודר ועקבי.    בשנים 2003-2007 החלה ללמוד את יסודות הרישום אצל האמנית תמי בצלאלי שוחט במסגרת הלימודים בסטודיו של האמנית, ואחר כך במוזיאון ישראל בירושלים. השעורים התקיימו בחוצות ירושלים בגן החיות וכולי. תמי פיתחה את גישתה לאמנות.    בהמשך, בשנים 2006-2012 למדה אצל האמנית עדנה אוחנה שחשפה לפניה את קסמיהם של צבעי השמן. השעורים התקיימו במוזיאון ישראל ובחוצות ירושלים: מימין-משה ועד שכונת עין כרם.   בשנים 2007-2001 במקביל ובמסגרת המוזיאון, למדה שושנה טכניקות את השימוש בצבעי מים אצל האמנית מורין פיין. שלושת המורות נתנו לה כלים, אהבה והנאה.

כאשר שושנה הגיעה לגבעתיים חיפשה מקום מתאים בו תוכל להמשיך ולצייר. היא החלה לצייר בצבעי מים בקריית אונו בהנחיית האמנית ורדה שיבאום. בשנים האחרונות הצטרפה לחוג אמנות בהדרכת האמנית לאה בשן. בשנה האחרונה החלה לצייר בסטודיו של האמנית גלי פסטרנק. כאן חוזרת שושנה לצייר פורטרטים בצבעי שמן שאהובים עליה והמככבים בתערוכה זו. 

על התערוכה:

תערוכת היחיד הראשונה של שושנה שטטר מחברת ראייה פיזית, נפשית ורגשית.

שם התערוכה "מה רואות עינייך" – ציורי פורטרטים ונופים, מהדהד את שמו של שיר האהבה: "מה אומרות עינייך", משירי ארץ ישראל הישנה והטובה. השיר בוצע 22 פעמים. מילותיו נכתבו בידי 'יצחק שנהר' אשר הושפע מהמקורות היהודיים המסורתיים. הלחן הוא של מרדכי זעירא שקרא שירים רבים ועם קריאה בשיר מסוים רטט משהו בקרבו, נזרע ניגון והחלה 'נביטתו' עד שהלחן הופיע ויצא לאור העולם.

הפורטרטים שמוצגים בתערוכה זו הינם יצירות אמנות המתארות את פניהם של אנשים שונים בהם פגשה הציירת, הרשימו אותה, והיא החליטה להנציחם בצבעי השמן ובטכניקות שונות אשר למדה במשך השנים.

על הדיוקן

הדיוקן (Portrait): הוא הינו מונח המייצג שלל טכניקות לייצוג דמות אדם במגוון מדיות. הזיקה לדמות האמתית הינה אחד העיקרים של הדיוקן החזותי. הדיוקן מבוצע באיור, רישום, תחריט, הדפס, ציור ובצילום בתנוחה סטטית. פניו של מושא היצירה, הבעתן, ומצב רוחו של אדם – מצטיינות לעתים קרובות במבטן הישיר אל הצייר או הצלם.

הדיוקן העתיק ביותר בעולם נוצר לפני  27,000 שנה ונמצא בשנת 2006 באנגולה, מרכז אפריקה במערת וילהונור. בעולם העתיק שיקפה הסוגה שליטים מושלים ואישיויות רמות מעלה, והדיוקן בוצע על פי מוסכמות היופי האמנותי התקופתי. כך היה במצריים הפרעונית. בתחילת המאה ה-21 לפנה"ס נוצרו פסלי שליט לגש 'גודיאה' בסומריה, מסופוטמיה. הם הוצבו במקדשים ומצטיינים בחזות אינדיווידואלית מסוימת. ידוע ממקורות טקסטואליים על דיוקנאות מצוירים באלף השני לפנה"ס ביוון, בצפון אפריקה, בסין, בהודו וביפן, הם לא שרדו. דיוקנים בעלי חזות נטורליסטית שרדו מהעולם הקלאסי (יוון-רומי). הם נעשו בין המאה הראשונה לפני הספירה ועד המאה השלישית ונמצאו במחוז פייום היבש במצרים.

התרבות של פרו היתה אחת התרבויות העתיקות המעטות שהפיקו דיוקנאות שייצגו במדויק תכונות אנטומיות בפירוט רב. גם פניהם של האלים תוארו וכן אנשי האליטה השלטת: כמרים, לוחמים ובעלי מלאכה. הם צויירו בכמה שלבים בחייהם. דגש מיוחד הושם על פרטי הכובעים, התסרוקות, קישוט הגוף והפנים.

אמנות הדיוקן שגשגה בפסול יווני ורומי, שם נדרשו דיוקנאות נטורליסטים. דיוקנאות שליטים שהצטיינו במראה משופר הוטבעו על מטבעות. במהלך המאה הרביעית בימי הביניים המוקדמים, משתנה הדיוקן באירופה הנוצרית לסמלי ולאידיאלי וייצוגי הפרט הם כלליים. בימי הביניים המאוחרים מופיעים הדיוקנאות מחדש במונומנטים של קברים, כדיוקנאות של תורמים, במיניאטורות בכתבי יד מאוירים ובציורי פאנלים כחלק מאביזרי האמונה של הדת הנוצרית.

הז'אנר התרחב בתקופת הרנסנאס בשל ידע על הפרספקטיבה, האנטומיה והתפתחותם של טכניקות ציור וצבע. עתה התאפשרה יצירת דיוקנאות מדויקים מאוד. באיטליה, בספרד ובארצות השפלה הוזמנו המאסטרים של האמנות הפלסטית לצייר דיוקנאות של פטרוני האמנות העשירים: אצילים, שרים, מלכים וסוחרים אמידים.

בתקופת הבארוק והרוקוקו רמת הדיוק עלתה והגיעה לשיאה בארצות השפלה. שם הזמינו דיוקנאות קבוצתיים של משפחות, גילדות והתכנסויות. הדיוקן נשאר אחד הז'אנרים הפופולאריים עד תחילת המאה ה-20.

בדיוקנאות האימפרסיוניזם, הקוביזם, הפוסט-אימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם שנטשו את הדיוק לטובת ייצוג האמת פנימית של הדמות המצוירת נוצרה שפה ציורית חדשנית. בפוליטיקה, דיוקנאות המנהיג משמשים גם כסמל המדינה. דיוקן של ראש המדינה בבנייני הממשלה ושימוש מופרז בדיוקן של מנהיג יצביע על פולחן אישיות.  

"אני מרגישה שאני יכולה ללמוד ולהכיר את האדם, אם זה דרך העיניים שהן מספרות סיפור ואם זה בהבעות הפנים והשפתיים. הם ספר פתוח שדרכם אני לומדת ומעבירה בצבעוניות לקַנְבָס".

הדיוקנים שאותם מבצעת שושנה הינם תוצרים שמתייחסים באפן ישיר לז'אנר ולתולדותיו. ייצוגיו היו אלים, קיסרים, מלכים, אצולים ועשירים. מהבורגנות אליה חדר הוא זלג לעבר הפרולטריון. היופי וביטויו בעיצוב הפורטרט סוגנן והשתנה בתרבויות השונות לאורך קו הזמן. הפרוטומות ענו על צורך דתי ועתה הז'אנר הוא ביטוי לאינטרקציה אנושית ייחודית. דרך הפורטרט ניתן להוציא את הנפש אל הבד ולזהות את אפיו של אדם דרך מבט וההתבוננות בשפתיים ובעיניים – האיברים הנעים בפניו של אדם, וכן בתוספות ובקישוטים כגון תכשיט או כובע שהוספתם לציור משמשים כאביזרים מעצימים לדמויות שנבחרו ליצירותיה של האמנית.

בין חמישה עשר הדיוקנים בתערוכה ניתן לציין את מרטין שהינו  דר' מרטין וייל (מנכ"ל ואוצר ראשי במוזיאון ישראל, הוגה פארק חירייה ועוד). הוא נכנס לאינבנטר הפורטרטים של שושנה בשנת 2005. היצירה האינטימית 40/51 ס"מ נוצרה במסגרת לימודיה אצל האמנית עדנה אוחנה.  

שושנה פנתה אל אחד המשתתפים ובעקבות הקומוניקציה שנוצרת היא ציירה את הפורטרט שלו במשך שעתיים וחצי רצופות. הדמות החיונית שמביטה בנו הינה בעלת הבעה עוצמתית. השיער הלבן על ראשו וזקנו הלבן מצוירים בתנועות מכחול בוטחות ועזות. הם סוגרים על פנים ממושקפות שמבטה חם אך קודר מה. השפתיים אופיינו בצד מורם בחיוך, והאחר מורד, ומעיד על עצב שחקקו השנים. השימוש בצבעוניות חמה ומינימליסטית מגדירה אדם נמרץ ונישא מעם, שהחומר והרוח רקוחים בו.

הדיוקן של מריאן צויר על מסד צבעוני כהה בפורמט 30X40 ס"מ בשנת 2008. מוצאה הולנדי ופניה עדינות. לבושה האפרורי ושיערה הלבן מתכתבים עם קמטי השנים שנחרצו בפניה. משקפיה עבות הזגוגיות מדגישות מבט צלול ואמיץ שמשתקף מעיניה החומות. לפניה המוארות הבעה של אישה השקועה בעולמה ואיננה שייכת לכאן.

שני ציורים נוספים הינם ייצוגים של נשים קשישות אקטיביות וחיוניות אשר הרשימו את האמנית ונוצרו בשנת 2007. צדודיתה של שולמית המצטיינת ביופיה הפנימי – צויירה בצבעוניות חומה, כשהיא משעינה את ראשה על ידה. היא עונדת עגילים ומחרוזת תואמת סביב צווארה. צמיד על ידה ועל אצבעותיה טבעות. שיערה נצבע בצבע חום והיא מייצרת תחושה של אדם מטופח שדואג גם לחזותו החיצונית. שולמית מכונסת בתוך עצמה ורושמת הערות בעת שמקשיבה לדברים הנאמרים לקהל בו היא מצויה40X50 ס"מ. האחרת היאאישה כבת 90. כאן היא רוכנת על מנת לקרוא טקסט בעת פגישה ספרותית בירושלים. פניה מוסתרות בחלקן בשל כובע חום רחב שוליים שנהגה לחבוש. היא עירנית ואוחזת בעיפרון שנע על גבי הטקסט ועוזר לה לעקוב אחרי הנאמר 50X35 ס"מ.

היצירה: "אישה עם כיסוי ראש" צויירה בשנת 2010, בעת בה החלה האמנית לצייר בקבוצה של שלוש נשים. שושנה חשה קרבה לאישה זו. הפורטרט נשקף מרקע כהה וגם לבושה כהה. פניה מוארות ומהדהדות את סגנונו של רמברנט. דיוקנה מצויר בפרופיל, מבטה מוסט הצידה והיא מחוייכת קלות. היא נראית איתנה ובטוחה בעצמה. שביס משונץ בצבעי כחול ורדרד שמקיף את ראשה מגלה רק טפח משערה השחור וחושף תכשיט כסוף שהיא עונדת על אוזנה (40X43 ס"מ.)

לאחר שבע שנים, בשנת 2017 מצטייר הדיוקן של רותי חברתה, כאשר כבר לא היתה במיטבה, בצבעי פנדה על קרטון אריזה. שושנה נתבקשה לצייר מישהוא שאוהבים במיוחד. היא ציירה קרובת משפחה, אחות במקצועה שהבעה של רוגע נסוכה על פניה. היא אופיינה במילים: "נתינה בלי לשאול שאלות". התבוננות בציור מותירה תחושה שהאישה עוצמתית זו, בעלת השיער הלבן והקצר ולבושה בלבן – היא אישה טהורה שאינה עסוקה בעצמה ולהיפך, היא מייעניקה לנו מבט שופע חום שנשקף מעינה הגדולות והחומות וממתינה לתגובתנו (45X58 ס"מ ממוסגר).

מרים אדמונית השער ותכולת העין צויירה בשנת 2018. היא היתה אישת חברה תל אביבית נאה שנהגה לערוך מפגשי מוסיקה בביתה. הן הכירו זו את זו בכנס לציון ה'אקסודוס' שנערך בחיפה. מרים פנתה לשושנה והסתבר ששתיהן היו ילדות על קטנות סיפונה של הספינה. מאז נותר ביניהן קשר והן נפגשו בנסיבות שונות. הציור בוצע בצבעונות פסטלית במשיכות מכחול נמרצות. הדמות משוטחת ומבטה מורם מעם. (35X45 ס"מ).

בשנת 2018 מציירת חמישה דיקנים נוספים. ציפי היא קיבוצניקית לשעבר ומצטיינת בהופעתה הנשית. היא מצויירת על מרקע ורדרד ירקרק שמהדהד את נשיותה. שיערה קלוע בקפידה וסיכה נאה מחזקת את השיער  הלבן והשופע. עגיל לבן וקטנטן מבצבץ ומקשט את אזנה, מחרוזת אדומה על צוורה. סיכה צבעונית לבגד מוצמדת לצאוורון הלבן של שמלתה הכחולה. היא מחייכת ומבטה צופן סוד (35X45 ס"מ).

על מרקע כחול עמוק, ירוק וגווניהם המשולבים, בוצע דיוקנו של פרופ' שלום אבשלום מגבעתיים. מומחיותו היא בתחום הכירורגיה פלסטית. הרופא חובש לראשו כובע מסורתי וחולצתו בצבע סגול רווי. ביצוע הציור נמשך שעות, עד ששושנה חשה שזה הסתיים. הדיוקן בוצע בצבעי שמן בעת בה למדה שושנה אצל האמנית גלי פסטרנק . האיש מכונס קלות בתוך עצמו ומבטו פגיע ורגיש, וחמלה טבועה בו.

דר' לנה (35X45 ס"מ) היא רופאה מנתחת נוספת במצג. היא ילידת אוקראינה, והתמחותה בתחום הכירורגי. הן נפגשו בתערוכה שנערכה בגלריית גורדון ונסעו יחד לטג'יקיסטן. שיערה הבהיר קצוץ ומגלה מבט מחוייך של אישה סקרנית. היא בקיעה בבודהיזם ובדתות שונות, ועוסקת בקשר בין מחלות ותזונה. דמותה מזדקרת מסביבתה האפרפרה סגלגלת, לצאוורה מחרוזת השזורה באבנים צבעוניות, ועגיליה הכחולים מפזזים לצידי פניה החביבות. 

ולנטינה (35/45 ס"מ) שתיראה מוכרת לאנשי גבעתיים, היא קופאית בסופרמרקט. בציור זה היא חובשת כובע פרווה ורדרד, וצעיף ורדרד לצווארה. הרקע הסגלגל שמקיף אותה מבוצע במריחות צבע עזות. שיערה חום וכן שמלתה, בה שזורים שני אבני טורקיז. הצבעוניות העזה בה הצטיינה הופעתה של אישה אופטימית זו כבשה את לב האמנית אשר החליטה להנציחה בפורטרט מדוייק בסגנון 'הגדול מהחיים' (35X45 ס"מ).

שושנה שטטר בצעה שני פורטרטים  עצמיים במסגרת הלימוד אצל לאה בשן ברמת חן. בשל ההיבטים המובדלים מייצרים מכחולי האמנית שתי יצירות שהאחת הינה ייצוגית ובאחרת יצוק שוני שנבע מהמצב חדש שנוצר (40X40 ס"מ).

על ציור הנוף 

המונח 'ציור הנוף' הינו תיאור פלסטי של נופים נטורליסטיים כגון הרים, עמקים, עצים, נהרות ויערות. שתי מסורות עיקריות בז'אנר זה נוצרו בציור מערבי ובהאמנות סינית שהחלה לפני למעלה מאלף שנים. ייצוג הנוף באמנות עשויי להיות דמיוני או כתיאור מקום ספציפי ממציאות. נופים טהורים ללא דמויות או כרקע המוקדמים ביותר הנם ציורי קיר שבוצעו ביוון העתיקה 1500 שנה לפני הספירה. במוזיאון הבריטי מצויים נופים שצוירו כציורי הקיר על קני-סוף 1350 לפני הספירה בקבר נבאמון,

מצריים העתיקה. ידע בפרספקטיבה הנחוצה לביצוע נוף מתועדת כבר ביוון ההלניסטית. נופים רומאיים מהמאה ה1 לפני הספירה שרדו בעיקר בפרסקו ובפסיפסים באתרים ארכיאולוגיים כגון פומפי. המסורות הרומית והסינית מציגות בדרך כלל נופים מפוארים של נופים דמיוניים. בסין בוצעו הרים מרהיבים ומפלים וברומא – אגמים, נהרות וים. 

במערב תפס ציור הנוף מקום נמוך בהיררכיה המקובלת של הז'אנרים באמנות החזותית עד המאה ה 19. לעומתו ציור הנוף בסין היה יוקרתי ומסורתי, ושם השתמשו בדיו על משי או על נייר בסגנון מונוכרומטי.

ביפן התפתח סגנון האוקיאו-e מהמאה ה16 ואילך.  בימי הביניים נעלמו ציורי הנוף כמעט לחלוטין באמנות המערבית, פרט לאיורים כגון בספר תהילים של אוטרכט. הגוטיקה המוקדמת צמצמה את הנופים לכמה עצים ללא תחושה של מרחב.

האיקונה הפולחנית בנצרות אופיינה בדמויות של קדושי הדת, ברקע שמימי שעוצב מעלי זהב, אוכלס באל, במלאכים, וכן בציפור מעופפת. במהלך המאה ה14, ציורי נוף בתרבות המערב קודמו על ידי תוספת של קטנה של דמויות בנוף, ויצירת סצנה נרטיבית דתית או מיתולוגית.

ג'וטו וחסידיו החזירו את הטבע כרקע לפעילות הדמויות בנושאי דת ביצירותיהם. עתה ניתן היה לחזות גם בשמים כחולים.  בציור ההולנדי המוקדם התרחק הנוף מהחזית אל הנוף הרחוק בפרספקטיבה. סביב סוף המאה ה-15 נצפו נופים ביצירות כשל לאונרדו דה וינצ'י.

אלברכט אלטדורפר היה צייר שייסד את אסכולת ה'דנובה' אשר הציבה נוף פנורמי כעיקר הציור. ידע הפרספקטיבה התפתח באיטליה במאה ה-16 וזלג לאירופה. הנופים היו ברובם פסטורליים ומדומיינים. הם הפכו למעין נוסחאות שהועתקו שוב ושוב. כך נחזו יערות הרריים אצל אמני צפון אירופה שכלל לא ביקרו באיטליה. בתחילת המאה ה16החל בפלנדריה ז'אנר ציורי 'ודוטה 'מפורטים ומדויקים של נוף אורבני או של טבע. 48 הדפסים של אמן אלמוני המכונה "אדון הנופים הקטנים" באנטוורפן בשנת 1559 אתחלו את המעבר מנופים פנורמיים אוטופיים ומרוחקים, שהצטיינו בתוכן דתי,

לתקריבים טופוגרפיים ולנופי כפר מצומצמים. בתקופת תור הזהב ההולנדי במאה ה17 התפתחו באמנות טכניקות ריאליסטיות מתוחכמות ביותר לתיאור האור ומזג-האוויר. ציירי התקופה התמחו ביצירת סצנות נוף כפרי, יערות, חוות, חורבות, אור-הירח, קרבות ימיים ועוד. הפופולריות של ציורי הנופים וחיי היום יום בהולנד שיקפה את החלשות הדת והציור הדתי בחברה קלוויניסטית אשר הטיפה לצניעות ושפלות רוח, וטיפחה את גאוות מעמד הביניים שהתעשר. ז'אנר זה התפשט לארצות השפלה. הנופים צוירו בגובה העיניים, והיו קטנים במידותיהם. לעומתם ציור הנוף של פיטר פול רובנס וציירי הבארוק הפלמי היו לעתים גדולים מאוד.

אף הדפסי הנוף של רמברנדט הם היו פופולריים. במאות ה17 וה18 התפתחה הסוגה כחלק מהטיול הגדול שנהגו לערוך בני המעמד הבינוני-גבוה. לאחר נסיעתו של פרנץ פוסט לברזיל בשנים 1636-1644 התפרסמו סצנות נוף אקזוטיות ברזילאים שצייר.

האמנים הצרפתים פוזן וקלוד לוריין שחיו במאה ה17 ברומא ציירו בעיקר נושאים קלאסיים ומקראיים אשר שילבו נופים ודמויות קטנות ביצירותיהם. במאה ה18 הגבירה צמיחת התנועה הרומנטית את העניין באמנות ציורי הנוף, ובנופים מרוחקים ופראיים. ונציה הפכה למרכזם של ציירי סגנון הודוטה. בין היוצרים המפורסמים היו בני משפחת גוארדיו וקאנאלֶה. מסורת ציורי הנוף האנגלי נוסדה על ידי אנתוני ואן דייק ואמנים פלמיים שפעלו שם, וציור הנופים בצבעי מים הפכה למומחיות אנגלית. 

בצרפת של שנות ה30 במאה ה18 החל סגנון האימפרסיוניזם בבית-הספר "ברביזון". הגישה החדשה חיפשה את הרושם האישי שהנוף יצר, וציור הנוף הפך למקור העיקרי של חדשנות במשך מאה שנים. בתחילת המאה ה19 הופיעה פרשנות רומנטית בסגנון ציורי הנוף האנגלי אצל ציירים כגון: קונסטבל, טרנר ופאלמר, וציור הנוף הפך לאמנות דומיננטית. הניסיון להביע את טבעו המיוחד של הנוף המולדת הפכה לנטייה כללית ברוסיה כמו באמריקה.

גודלם של הציורים הפך לאמירה לאומית. בית הספר נהר הדסון בארצות הברית בלט באמצע ועד סוף המאה ה19 בפיתוח אמנות נוף, וצייריו הצטיינו ביצירות בקנה מידה עצום.  ממלחמת העולם הראשונה אמנים רבים כגון  אנדרו וויית , דיוויד הוקני ואחרים, ציירו נופים במגוון רחב של סגנונות.

במאה ה20 אמנות ציורי הנוף הכילו גם את הצילום ככלי ביטוי אמנותי. לתמה זו נוספו נופי כדור הארץ, נופים תת-קרקעיים, נופים אוויריים ממטוסים, מהחלל, מפני הירח, או מראות ממוחם ההוזה של האמנים. – שושנה נוהגת לצייר את נופיה במקום עצמו: ליד הבית בקריית יובל, בימין משה, מול מוזיאון ישראל- בירושלים, ואדי רושמייה – חיפה, בעכו וכולי וציורי הנוף שלה מצטיינים בצבעוניות עזה. הציורים מבוססים על הידע שנצבר מהאמנות ותולדותיה.

עד האימפרסיוניזם בוצע רישום מהיר של מתאר הנוף בשטח, ולפיו צייר האמן את ציורו בסטודיו. ציירי הברביזון היו הראשונים שציירו בנוף הפתוח את כל שלבי הציור. האמן התרשם מהנוף באופן בלתי אמצעי, וביטוי ישיר זה בא לידי בציור המוגמר. דיווד הוקני שהשפיע על ההתבוננות והציור, חי ביער ויוצר על אייפד.

 בתחילת שנות ה-70 הוא צפה בשבעה אביבים וניסה לתעדם באסמבלז'ים גדולים מתצלומים שיצרו אפקט קוביסטי. ציוריו מאופיינים בצבעים חיים ומלאי הבעה. ציוריה של שושנה אשר קושרים נוף ודמויות, מהווים מאין פעימת מעבר. 

'ילד וילדה אוזבקים' (75X64 ס"מ) 2008 נשענים על צידה של חבית אדומה גדולת ממדים בקדמת הציור. לבושם מסורתי ומבטם המונגולי נעוץ במתבוננים. הילד עומד בקדמת הציור בבישנות, וידיו מוסתרות מאחורי גופו. הוא חובש כובע אדום ומסוגנן ועל כתפיו מונח אריג אדום הזהה לצבע החבית עליה נשען. הילדה מתחבאת ומציצה מאחור. בעבר, לאחר החורף המקפיא הם נדדו עד מונגוליה. עתה קיץ והכל צומח ופורח.  

'שני סוסים' דוהרים זה לאחר זה ומתרחקים בנוף פסטורלי של שדות ירקרקים וצהבהבים שמשתרעים עד האופק בו נצפים הרים כחלחלים. (50X35 ס"מ) 2010.

'חורשה בהר הרצל' (38X48 ס"מ) בכניסה לירושלים, צוירה בעת בה החלה האמנית בתהליך מיפוי נופיה המגוונים של מדינת ישראל, אשר יופיים אינו נופל מחשיבותם 2005.

שני אקוורלים בוצעו בשנת 2008 בחצר מוזיאון ישראל: 'שלושה עצי זית' (50X65 ס"מ) צומחים בשורה בין שיחים על פיסת קרקע מוקפת מים.'עלי שלכת' (66X41 ס"מ) מתאר מצרף עלים יבשים שנשרו לאחר סיום תפקדם כחלקיקי נוף. עתה הפריטים הפרטיקולרים מונחים בשורה על מרקע לבנבן ומייצרים מקצב של כתב מסולסל ואולי של נוסחה לא ידועה 2008. (66/50 ס"מ ממוסגר).

ה'חורשה מול מוזיאון ישראל' הינה יצירה שבוצעה בשני אפנים ומוצבת כדיפטיכון. הראשונה מיוצגת כמונוכרום (30X26 ס"מ) והאחרת (28X27 ס"מ) הינה תוצר של קומפוזיציה זהה בצבעי שמן עם הוספת מרקם צהבהב וירקרק. תוספת זו משרבבות לפורמט אווירה של חיוניות ורעננות 2006.

חיבור נוסף של שתי יצירות בוצע בהתבוננות ב'מראה מימין משה לאבו דיס'. ציור אחד נוצר בשנת 2005 (20X26 ס"מ) בפריים מצומצם. יצירה שניה צוירה בשנת 2006. כאן ניתן להבחיו בכפר המצוי בקדמת הציור, נוף הררי ובכפר מרוחק המשתרע לאורך קו האופק (26X30 ס"מ). תווי הדרכים והרכסים נמתחים כקווים בנוף, מייצרים פרספקטיבה פנורמית.

הציורים 'גן סקר פינה ירוקה' (15X25 ס"מ) 2006, ו'מבט מגן סקר לעבר נחלאות' (15X25 ס"מ) 2007, מתארים פריימים שונים ונוצרו בשנים שונות. הצבתן בסמיכות מקום דנה בדיאלוג שנוצר בין השניים.

האיקונה הנוצרית חלחלה לאמנות הישראלית המודרניסטית כמקור השראה אמנותי בכוח המשקעים העמוקים שייחסו האמנים לציורי איקונות לדורותיהן.

היצירה 'מבט מעין כרם לרכס הר אורה' הינו טריפטיכון 1: (41X21 ס"מ) 2006, 2: (51X41 ס"מ) 2007, 3:(41X21 ס"מ) 2007. הוא מבוצע כמתווה שמהדהד איקונין תלת לוחי. שלושת המרקעים: המרכזי, ושני הצדיים מתארים שלוש סצנות של נוף. הצבה זו מקדשת את ז'אנר הנוף הישראלי. כפרים הרריים תופסים את מקום קדושי האיקונין שחיו בסביבה זו לפני אלפי שנים.

חבית אדומה שהונחה בגן משחקים צדה את עיניה של שושנה, ומשמשת כטריגר להנציח את עונת הפריחה של כליל החורש (57X61 ס"מ) 2007. היא ממשיכה ב'מבט מבעד לגדר' שאינה מאפשרת מעבר לכוון עין כרם, למוצא, ולאגם חבוי שמתמלא במים בעונת החורף ומחלחל לירדן (35X50 ס"מ) 2007.

ציור נוסף של גדר צפופה שהותקנה לפני בית בעין כרם מסקרנת את האמנית. היא ציירה את הגדר ואת המצוי בחצר בשני שלבים. הצמחיה שמרצדת מבעד גזעי החיזרן מתכתבת עם אמנות המזרח הרחוק המבוצעת על מחצלות במבוק (30X40 ס"מ) 2007.

ביצירתה 'מבט על חורשה ממבשרת' (40X30 ס"מ) המבוצעת ממבט ציפור, משתמשת שושנה בטכניקה של צבעים קומפלמנטריים. עצים ושיחים בצבעים ירוקים ואדומים לוהטים, צומחים על קרקע צהובה כלימון, ובפיסת השמים מבחינים בעננים ורדודים סגלגלים של שקיעה 2008.

ציורים שצויירו בצבעי שמן באוויר הפתוח בעין כרם הינם: 'נוף עם כנסיית הביקור בעין כרם' 2007 (60X80 ס"מ), וכן הציור 'פינה בעין כרם' שמורכב מארבע יצירות מרובעות. גודלה שכל אחת 20X20 ס"מ. הן מרכיבות את השלם, אך בעת ובעונה אחת גם מפצלות אותו. הציור מעביר תחושה של מבט דרך חלון בעל מבנה מפוצל, וכן מאזכר ויטרא'ז המתאר בוקר אביבי לאורכו של תוואי מואר, אשר צל שיחים ועצים מוטל עליו 2012.  

תערוכות קבוצתיות בהן השתתפה שושנה שטטר

1973 מרכז קהילתי קריית מנחם, ירושלים. אוצרת חוה אפשטיין.
2006 סיכום שנת ציור בגן החיות בירושלים, אוצרת תמי בצלאל שוחט.
2008 בית התנ"ך ירושלים. אוצרת עדנה אוחנה.
2018 פורטרטים, מועדון ותיקי רמת -גן. אוצרת לאה בשן.

מאמר על התערוכה בשבועון גבעתיים פלוס  גליון 53 עמוד 33